ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - טז'

והנה כספי היה חזק מאד לחזור עם בני ביתי לנעמירוב. אך עד הנה היינו ממתינים על חותני כנזכר לעיל. ועתה אי אפשר לחזור בחורף, ואף על פי כן הייתי מצפה לחזור. אבל סמוך לביאתי שם החלה ה' אותי ונפלתי למשכב שלושה פעמים ובני שיחיו, והמשרתת שלנו חלתה ומתה. והמשרתת של חותני חלתה גם כן כי באותו העת היו חולשות מצויות מאד בסביבותינו. וכבר אמר רבינו זכרונו לברכה בין כסה לעשור בשנה זאת שהולכים חולשות גדולות בעולם. וכן בערב יום הכיפורים כשיצא מהמקוה, ענה ואמר להאיש שהלך עימו מהמרחץ לביתו שהוא אוחז בראשו וממשמש בו אם הוא חי. כונתו שמרגיש כל כך צער העולם מהחולשות שנמשכו בעולם רחמנא ליצלן עד שאינו יודע אם הוא חי. וכן הוה שתכף אחר יום הכיפורים בעת נסיעתי למאהלוב ראיתי במקומות שעברתי שם שהיו מוטלים על ערש דוי רחמנא ליצלן עד שהגיע אצלנו רחמנא ליצלן אחר חנוכה כנזכר לעיל.

ותכף כשנפלתי למשכב רחמנא ליצלן ציויתי לכתוב אגרת לרבנו זכרונו לברכה. והגיע אליו והיה לרבנו זכרונו לברכה צער גדול מזה מאד מאד. והשיב לי תשובה בכתיבת ידו הקדושה בעצמו, וכתב לי דברים מתוקים וערבים וגילה לי עוצם נפלאות אהבתו אלי והחיה וחיזק אותי מאד מאד במכתבו, והאגרת הזאת עדיין בידי. ולדעתי לא היה אפשר לי לסבול צער החולאת לולא האגרת הנזכרת לעיל שהחיה אותי ממש:


{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - טז'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים