והנה זכיתי להיות אצלו על שבת חנוכה ושמעתי תורה נפלאה (ליקוטי מוהר"ן סימן ל') וכתבתי אותה לפניו ודיברתי עימו הרבה. ואחר כך נסעתי לקהילת קודש נעמירוב וקיבל אותי אבי בסבר פנים יפות ונתן לי מתנה. והייתי מצפה שם בנעמירוב שיזדמן לי עגלה למאהלוב ולא נזדמנה לי. ונתישבתי בדעתי למה לי להמתין שם טוב לי שאסע לברסלב אולי יזדמן לי שם עגלה וארויח שבתוך כך אהיה אצלו זכרונו לברכה.
וכן עשיתי וחזרתי ונסעתי לברסלב. ובאתי לשם ביום שלישי בערב. ואני עדיין לא קדשתי את הלבנה באותו החודש, ואותה הלילה היתה הלילה האחרונה של זמן קידוש הלבנה, והיה ענן וחושך גדול ולא נראה שום רושם בעלמא של הלבנה והיה לי צער. ושאלתי אם רבינו זכרונו לברכה כבר קידש הלבנה. השיב לי שכבר קידש הלבנה והיה לי צער ביותר. וגם בלא זה התגברה עלי עצבות, ומחמת זה ביותר. ואחר כך נכנסתי אליו באותה הלילה ושאל אותי על מה אתה במרה שחורה כל כך, ושתקתי, ונענה אחד ואמר לו בשביל שאין הלבנה נראית על כן פניו זעופות. ענה רבינו זכרונו לברכה ואמר התפלל לפני השם יתברך על זה, השבתי לו כבר בקשתי מהשם יתברך על זה, ואמר התפלל עוד, וענה אחר ואמר בשבילי, שאני רוצה שאתם תתפללו עליו עבור זה.
ובאמת לא עלה על דעתי לבקש אותו על זה אף על פי שהיה לי צער גדול מענין הלבנה, אבל היו לי דברים הכרחיים יותר שהייתי צריך שיתפלל עלי, על כן לא מצאתי ליבי להטריח לפניו גם בשביל זה. ועמדנו קצת לפניו בתוך כך בא אחד ואמר שהלבנה מתחלת להתראות מעט מתוך העננים. ענה רבינו זכרונו לברכה ואמר תלך מיד ותכף שתראה אותה כפי מה שהיא בתוך העננים רק שתראה אותה תכף תברך ברכת הלבנה בלי עיכוב. ויצאתי לחוץ והיתה הלבנה מכוסה בעננים רק שנראית מעט ולא זרזתי עצמי כפי פקודתו ובתוך כך נתעלמה לגמרי. והיו לי יסורים ביותר כי נתבישתי לחזור אליו, מחמת שלא קיימתי כדבריו. ועמדתי שם מעט ותליתי עיני למרום ובקשתי מהשם יתברך קצת ונראתה הלבנה יותר מבתחילה, ותכף ברכתי ברכת הלבנה ונכנסתי אצלו זכרונו לברכה בשמחה.
ותכף כשבאתי לפניו ענה ואמר הלא ראיתם שעתה הוא איש אחר לגמרי והיה לו נחת גדול. וענה ואמר עלי ועל כל אנשי שלומנו אם אתם הייתם בשמחה היתה טובה גדולה להעולם. אחר כך דיברנו עימו קצת ואחר כך סיפר לפני ולפני חתנו רבי יצחק זכרונו לברכה מעשה נוראה מענין מזל טוב מזל טוב (חיי מוהר"ן סימן פ"ב). ואחר כך ציוה שאנחנו נאכל עימו יחד. כי המנהג היה בעת שישבנו אצלו שבחול לא אכל עימנו יחד רק לפעמים כשהיה איזה עת רצון ובדיחא דעתה היה מצוה שנאכל עימו יחד. ואז בלילה הנזכר לעיל היה גם כן שעת רצון ושמחה קצת וציוה שנאכל עימו, ואכלנו יחד הוא זכרונו לברכה וחתנו הנ"ל ואנכי.
ובתוך הסעודה שמע שאחד מאנשי-שלומנו היה גם כן מקדש את הלבנה, ואמר ברכת הלבנה בהתעוררות והתלהבות מעומק הלב כדרך אנשי-שלומנו, והוטב לרבנו זכרונו לברכה מאד מאד והתחיל לדבר מזה. ועל ידי זה נסתבב הדבר עד שגילה תורה נפלאה לפנינו על פסוק (מלכים-ב ב): ויהי נא פי שניים ברוחך אלי (ליקוטי מוהר"ן סימן ס"ו). וכבר ידוע אצלנו שעל כל דיבור ודיבור שזכינו לשמוע מפיו הקדוש זכרונו לברכה, אנו צריכין לומר כמה פעמים: אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די, מכל שכן כשזכינו לשמוע המשך כזה. אשרי אוזן השומעם ונתעכבתי שם עד שבת. ועל שבת-קודש באו אורחים, ואחד מהם היה מארץ ישראל. וסיפר רבינו זכרונו לברכה עימו מארץ ישראל שבוודאי בהכרח שהיו לו געגועים לארץ ישראל, מאחר שזכה להיות שם ועל ידי זה נסתבב הדבר שאמר רבינו זכרונו לברכה על השולחן תורה נוראה (שם) מענין שבירות מניעות וכו' וכן אחר כך במוצאי שבת קודש אמר גם כן תורה נוראה (שם) מענין המשכת רוחו של משיח וכו'.
ואחר שבת בסמוך נזדמן לי עגלה וקבלתי רשות מאיתו קודם אור היום, כי הייתי נחפז מאד ונכנסתי לחדרו לקבל רשות כנהוג, ולא היה נר בחדרו כי הוא זכרונו לברכה שכב עדיין על מטתו. ורציתי להכניס נר ואמר שאין צריכין, וקבלתי רשות ממנו בחשכת לילה ודברתי עימו מעט כי כבר דברתי עימו הרבה קודם נסיעתי לנעמירוב ואחר כך, ונסעתי למאהלוב. ובאתי למאהלוב ומצאתי את חותני בביתו כי בא בסמוך אחר נסיעתי משם לברסלב. וקבלתי פניו, ובודאי לא הסביר לי פנים יפות כי היטב חרה לו על זה כנ"ל.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - טו'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
וכן עשיתי וחזרתי ונסעתי לברסלב. ובאתי לשם ביום שלישי בערב. ואני עדיין לא קדשתי את הלבנה באותו החודש, ואותה הלילה היתה הלילה האחרונה של זמן קידוש הלבנה, והיה ענן וחושך גדול ולא נראה שום רושם בעלמא של הלבנה והיה לי צער. ושאלתי אם רבינו זכרונו לברכה כבר קידש הלבנה. השיב לי שכבר קידש הלבנה והיה לי צער ביותר. וגם בלא זה התגברה עלי עצבות, ומחמת זה ביותר. ואחר כך נכנסתי אליו באותה הלילה ושאל אותי על מה אתה במרה שחורה כל כך, ושתקתי, ונענה אחד ואמר לו בשביל שאין הלבנה נראית על כן פניו זעופות. ענה רבינו זכרונו לברכה ואמר התפלל לפני השם יתברך על זה, השבתי לו כבר בקשתי מהשם יתברך על זה, ואמר התפלל עוד, וענה אחר ואמר בשבילי, שאני רוצה שאתם תתפללו עליו עבור זה.
ובאמת לא עלה על דעתי לבקש אותו על זה אף על פי שהיה לי צער גדול מענין הלבנה, אבל היו לי דברים הכרחיים יותר שהייתי צריך שיתפלל עלי, על כן לא מצאתי ליבי להטריח לפניו גם בשביל זה. ועמדנו קצת לפניו בתוך כך בא אחד ואמר שהלבנה מתחלת להתראות מעט מתוך העננים. ענה רבינו זכרונו לברכה ואמר תלך מיד ותכף שתראה אותה כפי מה שהיא בתוך העננים רק שתראה אותה תכף תברך ברכת הלבנה בלי עיכוב. ויצאתי לחוץ והיתה הלבנה מכוסה בעננים רק שנראית מעט ולא זרזתי עצמי כפי פקודתו ובתוך כך נתעלמה לגמרי. והיו לי יסורים ביותר כי נתבישתי לחזור אליו, מחמת שלא קיימתי כדבריו. ועמדתי שם מעט ותליתי עיני למרום ובקשתי מהשם יתברך קצת ונראתה הלבנה יותר מבתחילה, ותכף ברכתי ברכת הלבנה ונכנסתי אצלו זכרונו לברכה בשמחה.
ותכף כשבאתי לפניו ענה ואמר הלא ראיתם שעתה הוא איש אחר לגמרי והיה לו נחת גדול. וענה ואמר עלי ועל כל אנשי שלומנו אם אתם הייתם בשמחה היתה טובה גדולה להעולם. אחר כך דיברנו עימו קצת ואחר כך סיפר לפני ולפני חתנו רבי יצחק זכרונו לברכה מעשה נוראה מענין מזל טוב מזל טוב (חיי מוהר"ן סימן פ"ב). ואחר כך ציוה שאנחנו נאכל עימו יחד. כי המנהג היה בעת שישבנו אצלו שבחול לא אכל עימנו יחד רק לפעמים כשהיה איזה עת רצון ובדיחא דעתה היה מצוה שנאכל עימו יחד. ואז בלילה הנזכר לעיל היה גם כן שעת רצון ושמחה קצת וציוה שנאכל עימו, ואכלנו יחד הוא זכרונו לברכה וחתנו הנ"ל ואנכי.
ובתוך הסעודה שמע שאחד מאנשי-שלומנו היה גם כן מקדש את הלבנה, ואמר ברכת הלבנה בהתעוררות והתלהבות מעומק הלב כדרך אנשי-שלומנו, והוטב לרבנו זכרונו לברכה מאד מאד והתחיל לדבר מזה. ועל ידי זה נסתבב הדבר עד שגילה תורה נפלאה לפנינו על פסוק (מלכים-ב ב): ויהי נא פי שניים ברוחך אלי (ליקוטי מוהר"ן סימן ס"ו). וכבר ידוע אצלנו שעל כל דיבור ודיבור שזכינו לשמוע מפיו הקדוש זכרונו לברכה, אנו צריכין לומר כמה פעמים: אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די, מכל שכן כשזכינו לשמוע המשך כזה. אשרי אוזן השומעם ונתעכבתי שם עד שבת. ועל שבת-קודש באו אורחים, ואחד מהם היה מארץ ישראל. וסיפר רבינו זכרונו לברכה עימו מארץ ישראל שבוודאי בהכרח שהיו לו געגועים לארץ ישראל, מאחר שזכה להיות שם ועל ידי זה נסתבב הדבר שאמר רבינו זכרונו לברכה על השולחן תורה נוראה (שם) מענין שבירות מניעות וכו' וכן אחר כך במוצאי שבת קודש אמר גם כן תורה נוראה (שם) מענין המשכת רוחו של משיח וכו'.
ואחר שבת בסמוך נזדמן לי עגלה וקבלתי רשות מאיתו קודם אור היום, כי הייתי נחפז מאד ונכנסתי לחדרו לקבל רשות כנהוג, ולא היה נר בחדרו כי הוא זכרונו לברכה שכב עדיין על מטתו. ורציתי להכניס נר ואמר שאין צריכין, וקבלתי רשות ממנו בחשכת לילה ודברתי עימו מעט כי כבר דברתי עימו הרבה קודם נסיעתי לנעמירוב ואחר כך, ונסעתי למאהלוב. ובאתי למאהלוב ומצאתי את חותני בביתו כי בא בסמוך אחר נסיעתי משם לברסלב. וקבלתי פניו, ובודאי לא הסביר לי פנים יפות כי היטב חרה לו על זה כנ"ל.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - טו'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה