אחר יום הכיפורים נסעתי לביתי לנעמירוב, ותכף באותו יום נסעתי למאהלוב. ואז התחיל טלטולי למאהלוב כי זוגתי נסעה מקודם ראש השנה למאהלוב לבית אביה ואמה. כי השם יתברך סיבב סיבות כי בעת שנתקרבתי לרבינו זכרונו לברכה היה חותני עדיין אב בית דין בקהילת-קודש קרעמיניץ וסביבותיה. ואחר שלוש או ארבע שנים נתקבל לרב גם בקהילת קודש מאהלוב ואז נסעה זוגתי שנת תקס"ו למאהלוב עם בני שיחיו. ואני נסעתי אחר יום הכיפורים לשם. ומאת השם היתה שחותני לא היה אז בביתו במאהלוב כי היה בקהילת קרמיניץ, כי היה לו התמנות הרבנות בשני הקהילות הנ"ל בקרמיניץ וסביבותיה ובמאהלוב. ואז היה בקרמיניץ, והיה בדעתנו שיבוא על ראש השנה לביתו ואז היתה חוזרת זוגתי לנעמירוב קודם סוכות או אחר-כך. ואני נסעתי למאהלוב על סוכות והיה בדעתי לשוב עם זוגתי ובני שיחיו לקהילת קודש נעמירוב אחר סוכות. ומחמת שנתעכב בקרמיניץ כנ"ל, נתעכבנו שם במאהלוב והיינו מצפים עליו מיום ליום ועל ידי זה נתעכבנו שם הרבה. ועל ידי זה נתגלגל הדבר שנתעכבנו במאהלוב קרוב לשני שנים כאשר יבואר לקמן.
ועל אלו השתי שנים לא הייתי רגיל להיות לפני רבינו זכרונו לברכה כאשר בשנים הקודמים, מחמת שהייתי בריחוק מקום מאיתו. ולא באתי אליו כי אם בזמנים הידועים לנו שהזהיר אותנו לבוא אליו, שהם ראש השנה ושבועות ושבת חנוכה. אבל מקודם כשהייתי בנעמריב הייתי רגיל להיות אצלו הרבה. גם בכל השתי שנים הנ"ל היה גם רבינו זכרונו לברכה נע ונד בהדרך והנסיעה של נווריטש וכו' ובקהילת קודש למברג כאשר יבואר לקמן.
ובבואי למאהלוב התחילו עלי מחדש מניעות הרבה מלנסוע לרבינו זכרונו לברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שהיה לי מניעות ויסורים הרבה לאין קץ בתחילת התקרבותי אליו, אשר אי אפשר להבין כלל איך זכיתי לשברם, וכל השומעם תצילינה אזניו ולא בארתי חלק אלף מהם. אך עיקר גודל היסורים והמניעות לא נתמהמהו הרבה כי השם יתברך זכני ששברתים במהירות מגודל חזקי שיהיה איך שיהיה אהיה מקורב אליו זכרונו לברכה ויעבור עלי מה. ותכף גרש אותי אבי מביתו, ועל ידי זה הוכרחה זוגתי אחר כך במשך חצי שנה לירד גם כן משולחן אבי נרו יאיר והיינו ניזונים על שולחננו.
וכשראה אבי ובני ביתנו שאי אפשר להטות דעתי בשום אופן נסתלקו ממני. וגם זוגתי אף על פי שלא היתה דעתה אז מסכמת כלל על נסיעתי לרבינו זכרונו לברכה, הוכרחה גם כן בעל כרחה לבטל דעתה. כי ידעה והבינה שאי אפשר למנוע אותי מרבינו זכרונו לברכה בשום אופן בעולם.
וכל מה שעבר בזה אי אפשר לספר. אך עיקר תוקף היסורין והמניעות לא נתמהמהו הרבה. אם אמנם בודאי גם אחר כך היו לי יסורים ומניעות הרבה כמעט בכל נסיעה ונסיעה. אך אף על פי כן היו יסורים ומניעות שאפשר לסבלן, מאחר שכבר הייתי ניזון על שולחני וכל איש שורר בביתו. והייתי נוסע בכל עת שרציתי בכל שלושה או ארבעה שבועות או פחות. ולפעמים ישבתי אצלו איזה זמן ובכל פעם שמעתי דברי אלקים חיים. תורות ושיחות ומעשיות נפלאות ונוראות אשר לא נשמעו מעולם, אשר החייה אותי ואת כל השומעים מפי ומפי כתבי לדורי דורות לעולמי עד ולנצח נצחים. הלא הם כתובים על ספרנו. החפץ באמת יראה בעיניו ובליבו יבין וישוב להשם יתברך על ידם, ויבין וישכיל אפס קצה מה שזכני השם יתברך בימים ההם לשמוע מפיו הקדוש והנורא, דברים שכיסה עתיק-יומין, דברים שלא שמעתן אוזן מעולם וכו' וכו'; וכל זה נמשך בערך ארבע שנים. אחר כך בשנת תקס"ז הנ"ל שהתחיל גלותי וטלטולי למאהלוב חזרו ונתחדשו עלי מחדש לגמרי כל המניעות יותר מבתחילה. רק שבאופן אחד היו קלים מבתחילה מחמת שהייתי כבר חזק בדעתי מאד מאד בלי שיעור. כי כבר זכיתי לשמוע מה ששמעתי ולטעום מצוף דבש אמריו הנעימים והקדושים ועל ידי זה היה לי הכח לשבר המניעות. כי זה כלל אצלנו שעיקר כל המניעות הם רק מניעות המוח וכו' כמבואר בספרים בכמה מקומות עיין שם (ליקוטי תניניא סימן מ"ו). וכל מה שעבר עלי אז במאהלוב אי אפשר לספר אך בקיצור אספר קצת.
הנה אחר יום הכיפורים נסעתי למאהלוב כנ"ל, ובאתי לשם ביום חמישי י"ג תשרי ולא מצאתי חותני בביתו כי היה בקרמיניץ כנ"ל. וחותני היה חשוב ויקר שם מאד מאד בתכלית החשיבות. וגם מכבר היה מתנגד גדול על כל החסידים אפילו על גדולי המפורסמים. ואשתו וכל בני ביתו כולם היו מתנגדים והיה באמת צדיק ובעל מעשים טובים. אך היה שקוע בדעתו דברי בעלי המחלוקת מכבר שחלקו על גדולי החסידים כמפורסם, ומחמת זה היה חזק בענין ההתנגדות מאד. וכן כל בני ביתו וגם אשתו בכלל. ובפרט עתה שעלה לגדולה יותר בודאי היו לי יסורים יותר כי כולם היה ליבם חלוק עימי. אבל זאת ידעו שאין בידם למנוע אותי בשום אופן כי ידעו שאני חזק בדעתי בלי שיעור כנ"ל:
והנה הייתי במאהלוב בכל ימי הסוכות, ואחר הסוכות היינו מצפים בכל יום שיבוא חותני ולא בא. כי נתעכב שם בקמיניץ בעסק דבר מצוה שנזדמן לו שם. ולא היה אפשר לנו לחזור לביתנו קודם שיבוא כי זוגתי לא ראתה אותו כמה זמנים ונמשך הדבר עד חנוכה ועדיין לא בא. ואני הייתי עצור במאהלוב ולא זכיתי לראות פני קדשו של רבינו זכרונו לברכה מאחר יום הכיפורים עד הנה. והיו לי יסורים עצומים מזה בלי שיעור כי בכל השנים שעברו הייתי רגיל במשך זמן כזה להיות אצלו זכרונו לברכה כמה פעמים ושמעתי מה ששמעתי וכו'. ומגודל צערי כתבתי אגרות לרבינו זכרונו לברכה מגודל היסורים והמניעות שיש לי מאד כנ"ל. ובתוך אותו הזמן בין ימים הנוראים לחנוכה שהייתי במאהלוב כנ"ל באותו הזמן נולד בן זכר לרבינו זכרונו לברכה בשבת קודש ונקרא שמו בישראל יעקב זכרונו לברכה. ומחמת עיכובי במאהלוב לא זכיתי להיות אפילו על הברית מילה ובשבוע של הברית מילה נשמע מפי רבינו זכרונו לברכה העניין הנורא של האלפים לחלקם למאות שעל ידי זה יכולים להחיות מתים וכו' כנדפס בליקוטים שאחרי הסיפורי מעשיות (שיחות הרן צ"ג) עיין שם. והבן נפלאות השם ונוראותיו עד אין קץ וכו'. וכל זה אמר בעת שהביא לו רבי ליב דיין דגים בלילה לצורך סעודת הברית מילה, שבא בשמחה ואמר כל ענין הנורא הנ"ל. ואני בעוונותי הרבים לא זכיתי להיות בכל זה אך כתבו לי על הפאסט בכל עת מה שעבר כאן.
והנה נתעכבתי שם עד ימי החנוכה כנ"ל, ושבת חנוכה היה אצלנו מהזמנים הקבועים לבוא אליו כפי פקודתו כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן קכ"ו) והתחלתי לכסוף ולהתגעגע לנסוע לברסלב על שבת חנוכה אך רבו המניעות בלי שיעור, בפרט אולי בתוך כך יבוא חותני בעת שאהיה בברסלב כי היו מצפים בכל יום שיבוא כנ"ל. ואם יבוא ולא ימצאני שם בודאי יחרה אפו מאד. וגם חמותי וזוגתי כולם היה להם לקהיון שיניים שאני אסע בעת כזאת לברסלב. אחרי שכל גדולי חשובי קהילה כזאת באים בכל יום לשחר פניהם ומצפים בתשוקה גדולה על ביאתו. והוא יקר ומפורסם כל כך ובין היום ומחר יבוא ואני אסע בתוך כך לרבינו זכרונו לברכה אשר גם בלא זה הוא על אפם וחמתם מכל שכן עתה. ובודאי היו לי יסורים מנסיעה זאת הרבה מאד.
אך השם יתברך ברחמיו בלי שיעור חיזק את לבבי והתגברתי על כל המניעות ונסעתי לברסלב. והשם יתברך עזרני כי בתחילה לא היה לי על הוצאות ולא עגלה, אבל הבא לטהר מסייעין לו, ומי שרוצה באמת בחשק חזק כראוי נתבטלין המניעות וכו'. ועזרני השם יתברך והזמין לי עגלה והוצאות הדרך ובאתי לרבינו זכרונו לברכה אור ליום שישי ערב שבת קודש ראש חודש טבת שהוא מימי חנוכה. וזכיתי לדבר מיד עם רבינו זכרונו לברכה, אף על פי שכבר היה שוכב על מטתו. וסיפר לי מיד מענין המעשה שעבר עליו באלו הימים שנמצא איש רע ובליעל שבדה עליו דבר כזה שאין הדעת סובלתו והיו לו יסורים רבים מזה. ואמר שנדמה לו שמעולם לא היו לו יסורים כאלה וכו' (ויתבאר במקום אחר):
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - יד'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
ועל אלו השתי שנים לא הייתי רגיל להיות לפני רבינו זכרונו לברכה כאשר בשנים הקודמים, מחמת שהייתי בריחוק מקום מאיתו. ולא באתי אליו כי אם בזמנים הידועים לנו שהזהיר אותנו לבוא אליו, שהם ראש השנה ושבועות ושבת חנוכה. אבל מקודם כשהייתי בנעמריב הייתי רגיל להיות אצלו הרבה. גם בכל השתי שנים הנ"ל היה גם רבינו זכרונו לברכה נע ונד בהדרך והנסיעה של נווריטש וכו' ובקהילת קודש למברג כאשר יבואר לקמן.
ובבואי למאהלוב התחילו עלי מחדש מניעות הרבה מלנסוע לרבינו זכרונו לברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שהיה לי מניעות ויסורים הרבה לאין קץ בתחילת התקרבותי אליו, אשר אי אפשר להבין כלל איך זכיתי לשברם, וכל השומעם תצילינה אזניו ולא בארתי חלק אלף מהם. אך עיקר גודל היסורים והמניעות לא נתמהמהו הרבה כי השם יתברך זכני ששברתים במהירות מגודל חזקי שיהיה איך שיהיה אהיה מקורב אליו זכרונו לברכה ויעבור עלי מה. ותכף גרש אותי אבי מביתו, ועל ידי זה הוכרחה זוגתי אחר כך במשך חצי שנה לירד גם כן משולחן אבי נרו יאיר והיינו ניזונים על שולחננו.
וכשראה אבי ובני ביתנו שאי אפשר להטות דעתי בשום אופן נסתלקו ממני. וגם זוגתי אף על פי שלא היתה דעתה אז מסכמת כלל על נסיעתי לרבינו זכרונו לברכה, הוכרחה גם כן בעל כרחה לבטל דעתה. כי ידעה והבינה שאי אפשר למנוע אותי מרבינו זכרונו לברכה בשום אופן בעולם.
וכל מה שעבר בזה אי אפשר לספר. אך עיקר תוקף היסורין והמניעות לא נתמהמהו הרבה. אם אמנם בודאי גם אחר כך היו לי יסורים ומניעות הרבה כמעט בכל נסיעה ונסיעה. אך אף על פי כן היו יסורים ומניעות שאפשר לסבלן, מאחר שכבר הייתי ניזון על שולחני וכל איש שורר בביתו. והייתי נוסע בכל עת שרציתי בכל שלושה או ארבעה שבועות או פחות. ולפעמים ישבתי אצלו איזה זמן ובכל פעם שמעתי דברי אלקים חיים. תורות ושיחות ומעשיות נפלאות ונוראות אשר לא נשמעו מעולם, אשר החייה אותי ואת כל השומעים מפי ומפי כתבי לדורי דורות לעולמי עד ולנצח נצחים. הלא הם כתובים על ספרנו. החפץ באמת יראה בעיניו ובליבו יבין וישוב להשם יתברך על ידם, ויבין וישכיל אפס קצה מה שזכני השם יתברך בימים ההם לשמוע מפיו הקדוש והנורא, דברים שכיסה עתיק-יומין, דברים שלא שמעתן אוזן מעולם וכו' וכו'; וכל זה נמשך בערך ארבע שנים. אחר כך בשנת תקס"ז הנ"ל שהתחיל גלותי וטלטולי למאהלוב חזרו ונתחדשו עלי מחדש לגמרי כל המניעות יותר מבתחילה. רק שבאופן אחד היו קלים מבתחילה מחמת שהייתי כבר חזק בדעתי מאד מאד בלי שיעור. כי כבר זכיתי לשמוע מה ששמעתי ולטעום מצוף דבש אמריו הנעימים והקדושים ועל ידי זה היה לי הכח לשבר המניעות. כי זה כלל אצלנו שעיקר כל המניעות הם רק מניעות המוח וכו' כמבואר בספרים בכמה מקומות עיין שם (ליקוטי תניניא סימן מ"ו). וכל מה שעבר עלי אז במאהלוב אי אפשר לספר אך בקיצור אספר קצת.
הנה אחר יום הכיפורים נסעתי למאהלוב כנ"ל, ובאתי לשם ביום חמישי י"ג תשרי ולא מצאתי חותני בביתו כי היה בקרמיניץ כנ"ל. וחותני היה חשוב ויקר שם מאד מאד בתכלית החשיבות. וגם מכבר היה מתנגד גדול על כל החסידים אפילו על גדולי המפורסמים. ואשתו וכל בני ביתו כולם היו מתנגדים והיה באמת צדיק ובעל מעשים טובים. אך היה שקוע בדעתו דברי בעלי המחלוקת מכבר שחלקו על גדולי החסידים כמפורסם, ומחמת זה היה חזק בענין ההתנגדות מאד. וכן כל בני ביתו וגם אשתו בכלל. ובפרט עתה שעלה לגדולה יותר בודאי היו לי יסורים יותר כי כולם היה ליבם חלוק עימי. אבל זאת ידעו שאין בידם למנוע אותי בשום אופן כי ידעו שאני חזק בדעתי בלי שיעור כנ"ל:
והנה הייתי במאהלוב בכל ימי הסוכות, ואחר הסוכות היינו מצפים בכל יום שיבוא חותני ולא בא. כי נתעכב שם בקמיניץ בעסק דבר מצוה שנזדמן לו שם. ולא היה אפשר לנו לחזור לביתנו קודם שיבוא כי זוגתי לא ראתה אותו כמה זמנים ונמשך הדבר עד חנוכה ועדיין לא בא. ואני הייתי עצור במאהלוב ולא זכיתי לראות פני קדשו של רבינו זכרונו לברכה מאחר יום הכיפורים עד הנה. והיו לי יסורים עצומים מזה בלי שיעור כי בכל השנים שעברו הייתי רגיל במשך זמן כזה להיות אצלו זכרונו לברכה כמה פעמים ושמעתי מה ששמעתי וכו'. ומגודל צערי כתבתי אגרות לרבינו זכרונו לברכה מגודל היסורים והמניעות שיש לי מאד כנ"ל. ובתוך אותו הזמן בין ימים הנוראים לחנוכה שהייתי במאהלוב כנ"ל באותו הזמן נולד בן זכר לרבינו זכרונו לברכה בשבת קודש ונקרא שמו בישראל יעקב זכרונו לברכה. ומחמת עיכובי במאהלוב לא זכיתי להיות אפילו על הברית מילה ובשבוע של הברית מילה נשמע מפי רבינו זכרונו לברכה העניין הנורא של האלפים לחלקם למאות שעל ידי זה יכולים להחיות מתים וכו' כנדפס בליקוטים שאחרי הסיפורי מעשיות (שיחות הרן צ"ג) עיין שם. והבן נפלאות השם ונוראותיו עד אין קץ וכו'. וכל זה אמר בעת שהביא לו רבי ליב דיין דגים בלילה לצורך סעודת הברית מילה, שבא בשמחה ואמר כל ענין הנורא הנ"ל. ואני בעוונותי הרבים לא זכיתי להיות בכל זה אך כתבו לי על הפאסט בכל עת מה שעבר כאן.
והנה נתעכבתי שם עד ימי החנוכה כנ"ל, ושבת חנוכה היה אצלנו מהזמנים הקבועים לבוא אליו כפי פקודתו כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן קכ"ו) והתחלתי לכסוף ולהתגעגע לנסוע לברסלב על שבת חנוכה אך רבו המניעות בלי שיעור, בפרט אולי בתוך כך יבוא חותני בעת שאהיה בברסלב כי היו מצפים בכל יום שיבוא כנ"ל. ואם יבוא ולא ימצאני שם בודאי יחרה אפו מאד. וגם חמותי וזוגתי כולם היה להם לקהיון שיניים שאני אסע בעת כזאת לברסלב. אחרי שכל גדולי חשובי קהילה כזאת באים בכל יום לשחר פניהם ומצפים בתשוקה גדולה על ביאתו. והוא יקר ומפורסם כל כך ובין היום ומחר יבוא ואני אסע בתוך כך לרבינו זכרונו לברכה אשר גם בלא זה הוא על אפם וחמתם מכל שכן עתה. ובודאי היו לי יסורים מנסיעה זאת הרבה מאד.
אך השם יתברך ברחמיו בלי שיעור חיזק את לבבי והתגברתי על כל המניעות ונסעתי לברסלב. והשם יתברך עזרני כי בתחילה לא היה לי על הוצאות ולא עגלה, אבל הבא לטהר מסייעין לו, ומי שרוצה באמת בחשק חזק כראוי נתבטלין המניעות וכו'. ועזרני השם יתברך והזמין לי עגלה והוצאות הדרך ובאתי לרבינו זכרונו לברכה אור ליום שישי ערב שבת קודש ראש חודש טבת שהוא מימי חנוכה. וזכיתי לדבר מיד עם רבינו זכרונו לברכה, אף על פי שכבר היה שוכב על מטתו. וסיפר לי מיד מענין המעשה שעבר עליו באלו הימים שנמצא איש רע ובליעל שבדה עליו דבר כזה שאין הדעת סובלתו והיו לו יסורים רבים מזה. ואמר שנדמה לו שמעולם לא היו לו יסורים כאלה וכו' (ויתבאר במקום אחר):
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - יד'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה