ותכף אחר סוכות נסתלק הרב הקדוש מורנו הרב לוי יצחק זכר צדיק לברכה אב-בית-דין דקהילת-קודש בארדיטשוב. ומעשה שהיה כך היה, בקיץ תקס"ט נסע הרב הצדיק הנ"ל מברדיטשוב על המדינה, והרחיק נדוד למדינת וליחאי שקורין מאלדאביע מה שלא היה דרכו לנסוע לשם. וסיפרו זאת לפני רבנו בקיץ הנ"ל והיה קצת לפלא נסיעתו זאת, ביום שלאחריו שאל רבנו זכרונו לברכה על הבעל מגיה רבי יעקב היכן הוא ואמר שרוצה לבדוק תפיליו. והבינו שיש לו כונה בזה ואחר כך בא רבי יעקב בעל המגיה הנ"ל ובדק תפיליו והיו כשרים ויפים מאד מאד, כי היו מכתיבת יד הסופר הצדיק המפורסם מורנו אפריים זכרונו לברכה אשר כתב שלו מתקיים ביותר ונראה כחדש ממש כמפורסם. אחר כך ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה זה הענין שסיפרו אתמול שהרב מברדיטשוב נסע למאלדאביע עבר עלי בדעתי בכל הלילה הזאת ומחמת זה בדקתי התפילין שלי. ואמר על זה ענין נפלא ונורא מאד כדרכו. ומתוך כלל דבריו האלו נשמע שקורא להרב הנ"ל פאר ישראל.
אחר כך כשלא היו האתרוגים וכבר היה הרב הנ"ל בביתו ואחר כך כשבאו אתרוגים אמר שהיה בטוח על הרב הנ"ל שהוא פאר הקהילה שלנו וכו' כנ"ל. ובין יום הכיפורים לסוכות דיבר רבנו זכרונו לברכה הרבה מאתרוגים והיה מצפה ומחכה מאד להשם יתברך שיעשה ניסים שיביאו אתרוגים ועשה בזה מה שעשה. ואמר אז התורה (שיחות הר"ן פ"ז) מענין אתרוג שכפי הימים הנוראים שלנו ראוי שיהיה לנו אתרוג יפה, מענין והנה נער בוכה ותחמול עליו וכו' כנדפס אצל הסיפורי מעשיות עיין שם. גם אמר אז, בין יום הכיפורים לסוכות, התורה המתחלת: הצדיק מוכרח לעשות תשובה בעד ישראל וכו' כנדפס בליקוטי תנינא בסימן ס"ו, ומבואר שם העניין מה שקורין מחרת יום הכיפורים שם ה' עיין שם.
ואני לא הייתי אז אצלו בין יום כיפור לסוכות כשגילה עניינים אלו ותכף אחר שמחת תורה שהיה ביום שלישי באתי אליו ביום אסרו חג דהיינו ביום רביעי פרשת בראשית ותכף שמעתי מחברי עניינים הנ"ל וכתבתים על הספר, ובלילה שלאחריו דהיינו בלילה השייך ליום חמישי הבאתי לפניו כתיבת התורה הנ"ל כדרכי תמיד להראות לו כל מה שאני כותב מתורתו. ולקח הכתב ועיין בו וישב עליו והביט בו היטב, והכרתי בו איזה שינוי כי ישב כמו טרוד בצער גדול, ועיניו היו מלאים דמעות קדושים ולא גילה כלל דבר מצערו גם לא דיבר עימי רק ישב בשתיקה כנ"ל.
אחר כך בליל שבת קודש שהוא פרשת בראשית נכנס הרב דפה אצלו בשעת הסעודה כדרכו תמיד, ענה ואמר לו רבנו זכרונו לברכה דברי צחות כי אז ירדו גשמים ובית הרב לא היה מקורה היטב ומן הסתם ירדו הגשמים לביתו כמו לתוך הסוכה, ואמר אז רבנו זכרונו לברכה דברי צחות שביתו כמו סוכה וכו'. ואחר כך ענה ואמר בשביל שאין בעל הבית דהיינו שאין הרב משגיח היטב כמו בעל הבית וכו'. אחר כך דיבר עם העולם על השולחן שיחות אחרים. אחר כך ענה ואמר אצלי אין לכם כלום כי אצל צדיקים אחרים מרגישין עתה שהוא שבת בראשית, ואצלי אין רואים כלום. עניתי אני ואמרתי לפניו, עתה הוא דרך הצדיקים לומר על חיבור התחלת התורה בסופה דהיינו לחבר בראשית עם לעיני כל ישראל.
ענה ואמר בדרך צחוק קצת גם אני אומר על זה, ותכף חזר לאחוריו ואמר לא אוכל, וחזר ואמר אף על פי כן אומר, וחזר שוב לאחוריו ואמר אבל לא אוכל, וכן חזר כך כמה פעמים שאמר אף על פי כן אומר ושוב חזר לאחוריו. אחר כך אמר ויהי מה אני אומר. ותכף שאל במה דברנו עתה. עניתי אני ואמרתי לו איזה מהשיחות שסיפרנו עימו אז. ענה ואמר לא לזה הדיבור כוונתי, ואמר בעצמו הלא דיברנו מקודם מענין שאינו נמצא בעל הבית וכו' כנ"ל, ותכף ישב בשתיקה ונתלהב מאד, והתחיל להוציא מפיו גחלי אש כי כל דבריו היו כגחלי אש, וענה ואמר כל התורה על בראשית לעיני כל ישראל הנדפסת בליקוטי תנינא בסימן ס"ז עיין שם. ושם דיבר מעניין העלמת הפאר מה שנתעלם הצדיק שהוא הפאר והחן שהוא הבעל הבית של העולם, ואמר התורה ביראה גדולה כדרכו ועיניו היו מלאים דמעות ושום אדם לא ידע מה שמרומז בתורתו מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל.
ביום ראשון אחר שבת שמענו השמועה שנסתלק הרב הצדיק מברדיטשוב ולא רצינו להאמין. אחר כך בליל השייך ליום שני הבאתי לפניו זכרונו לברכה התורה בראשית הנ"ל שכבר כתבתיה ביום ראשון. ועיין והביט בה היטב וגם אז ישב משתומם בצערו והבנתי כי דבר הוא. ואחר כך ענה ואמר התורה שלי גבוה מאד והיא כולה רוח הקודש ויכולין לידע ממנה עתידות, מכל שכן כשכבר הדבר נעשה, בודאי יכולין למצוא הכל בתוך תורתי וכו' כמבואר שיחה זאת במקום אחר (חיי מוהר"ן מ"ה). אחר כך ביום שני נשמע עוד הפעם שהצדיק הנ"ל נסתלק והתחלתי להיות נבוך בדעתי אולי הוא אמת, והיה לי צער גדול כי ידעתי שרבנו זכרונו לברכה יצטער מאד מאד על זה בלי שיעור.
בתוך כך הלכתי אנה ואנה ונזכרתי הלא הסתלקות הצדיק הנ"ל מרומז בתורתו הקדושה שגילה בליל שבת קודש כי הזכיר שם מענין הסתלקות והעלמת הפאר וכו' וכבר ידענו אצלו שהצדיק הנ"ל נקרא אצלו פאר. וגם דייקא בלילה הזאת שמעתי מפיו הקדוש שמהתורה שלו יכולין לידע עתידות מכל שכן שיכולין למצוא בה מה שכבר נעשה בעולם כנ"ל. ותכף נתחזק בדעתי שהדבר אמת והלכתי ודיברתי עם חברי רבי נפתלי. ותכף הקדים עצמו ואמר בודאי מבואר הסתלקותו בתורתו של רבנו בליל שבת זה. ואז ראינו נפלאות השם איך תורתו הקדושה כלולה מכל מה שנעשה בעולם וכן ראינו כמה פעמים. אבל אף על פי כן נזהרנו כולנו שלא לגלות לרבנו זכרונו לברכה בפה בפרוש. אף על פי שידענו שיודע על פי רוח קדשו, אף על פי כן הדיבור עושה רושם.
אחר כך בליל שבת קודש בפרשת נח ועדיין לא הודיעו לו הסתלקותו של הצדיק הנ"ל. ואז בליל שבת קודש השני הנ"ל ענה ואמר איזה סדרא קורין בשבת זה והשבנו פרשת נח. ענה ואמר, אתחיל לומר תורה בכל שבת. והתחיל ואמר בראשית הוא הספד על נח שהוא הצדיק וכו' כמו שנדפס בסימן הנ"ל, ואז זלגו עיניו דמעות וכל העומדים עליו הורידו דמעות מחמת שכבר ידעו כולם מהסתלקות הצדיק הנ"ל. ואחר כך נמשך עוד איזה זמן ולא הודיעו לו בפרוש, עד שקרא לאיש אחד וציוה עליו שיספר לו מהסתלקות הצדיק הנ"ל והשיב לו הלא אמרו שעדיין אינכם יודעים בזה. וכל בני הבית הזהירו אותי הרבה שלא לגלות לכם. ענה ואמר וכי לא אדע הלא כבר יודעין מזה בארץ ישראל, והאריך אז בשיחה מגודל השבר המר של העולם שנסתלק מהם פאר הדור צדיק קדוש ונורא כזה זכותו יגן עלינו. ואחר כך נודע לי שבאותו הלילה שהבאתי לפניו התורה מענין מחרת יום הכיפורים שנקרא שם ה' אז נסתלק הצדיק הנ"ל, כי התורה ההיא היא מקושרת ומחוברת עם התורה בראשית הסמוכה אחריו, כמבואר למעיין שם. ואז ראיתי והבנתי נפלאות השם איך הכל גלוי לפניו והכל מבואר בתורתו. ואי אפשר לבאר בכתב כל מה שעבר בזה. ויש בזה עוד דברים בגו כי באמת עיקר ההספד הנ"ל הנאמר בהתורה בראשית הנ"ל נאמר על עצמו וכו' אך נסמך על הסתלקות הצדיק הנ"ל כדרכו הנפלא בכל התורות שכולל דברים הרבה בלי שיעור בתורה אחת וכו'. אך כל זה אי אפשר לבאר בכתב.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - לט'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אחר כך כשלא היו האתרוגים וכבר היה הרב הנ"ל בביתו ואחר כך כשבאו אתרוגים אמר שהיה בטוח על הרב הנ"ל שהוא פאר הקהילה שלנו וכו' כנ"ל. ובין יום הכיפורים לסוכות דיבר רבנו זכרונו לברכה הרבה מאתרוגים והיה מצפה ומחכה מאד להשם יתברך שיעשה ניסים שיביאו אתרוגים ועשה בזה מה שעשה. ואמר אז התורה (שיחות הר"ן פ"ז) מענין אתרוג שכפי הימים הנוראים שלנו ראוי שיהיה לנו אתרוג יפה, מענין והנה נער בוכה ותחמול עליו וכו' כנדפס אצל הסיפורי מעשיות עיין שם. גם אמר אז, בין יום הכיפורים לסוכות, התורה המתחלת: הצדיק מוכרח לעשות תשובה בעד ישראל וכו' כנדפס בליקוטי תנינא בסימן ס"ו, ומבואר שם העניין מה שקורין מחרת יום הכיפורים שם ה' עיין שם.
ואני לא הייתי אז אצלו בין יום כיפור לסוכות כשגילה עניינים אלו ותכף אחר שמחת תורה שהיה ביום שלישי באתי אליו ביום אסרו חג דהיינו ביום רביעי פרשת בראשית ותכף שמעתי מחברי עניינים הנ"ל וכתבתים על הספר, ובלילה שלאחריו דהיינו בלילה השייך ליום חמישי הבאתי לפניו כתיבת התורה הנ"ל כדרכי תמיד להראות לו כל מה שאני כותב מתורתו. ולקח הכתב ועיין בו וישב עליו והביט בו היטב, והכרתי בו איזה שינוי כי ישב כמו טרוד בצער גדול, ועיניו היו מלאים דמעות קדושים ולא גילה כלל דבר מצערו גם לא דיבר עימי רק ישב בשתיקה כנ"ל.
אחר כך בליל שבת קודש שהוא פרשת בראשית נכנס הרב דפה אצלו בשעת הסעודה כדרכו תמיד, ענה ואמר לו רבנו זכרונו לברכה דברי צחות כי אז ירדו גשמים ובית הרב לא היה מקורה היטב ומן הסתם ירדו הגשמים לביתו כמו לתוך הסוכה, ואמר אז רבנו זכרונו לברכה דברי צחות שביתו כמו סוכה וכו'. ואחר כך ענה ואמר בשביל שאין בעל הבית דהיינו שאין הרב משגיח היטב כמו בעל הבית וכו'. אחר כך דיבר עם העולם על השולחן שיחות אחרים. אחר כך ענה ואמר אצלי אין לכם כלום כי אצל צדיקים אחרים מרגישין עתה שהוא שבת בראשית, ואצלי אין רואים כלום. עניתי אני ואמרתי לפניו, עתה הוא דרך הצדיקים לומר על חיבור התחלת התורה בסופה דהיינו לחבר בראשית עם לעיני כל ישראל.
ענה ואמר בדרך צחוק קצת גם אני אומר על זה, ותכף חזר לאחוריו ואמר לא אוכל, וחזר ואמר אף על פי כן אומר, וחזר שוב לאחוריו ואמר אבל לא אוכל, וכן חזר כך כמה פעמים שאמר אף על פי כן אומר ושוב חזר לאחוריו. אחר כך אמר ויהי מה אני אומר. ותכף שאל במה דברנו עתה. עניתי אני ואמרתי לו איזה מהשיחות שסיפרנו עימו אז. ענה ואמר לא לזה הדיבור כוונתי, ואמר בעצמו הלא דיברנו מקודם מענין שאינו נמצא בעל הבית וכו' כנ"ל, ותכף ישב בשתיקה ונתלהב מאד, והתחיל להוציא מפיו גחלי אש כי כל דבריו היו כגחלי אש, וענה ואמר כל התורה על בראשית לעיני כל ישראל הנדפסת בליקוטי תנינא בסימן ס"ז עיין שם. ושם דיבר מעניין העלמת הפאר מה שנתעלם הצדיק שהוא הפאר והחן שהוא הבעל הבית של העולם, ואמר התורה ביראה גדולה כדרכו ועיניו היו מלאים דמעות ושום אדם לא ידע מה שמרומז בתורתו מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל.
ביום ראשון אחר שבת שמענו השמועה שנסתלק הרב הצדיק מברדיטשוב ולא רצינו להאמין. אחר כך בליל השייך ליום שני הבאתי לפניו זכרונו לברכה התורה בראשית הנ"ל שכבר כתבתיה ביום ראשון. ועיין והביט בה היטב וגם אז ישב משתומם בצערו והבנתי כי דבר הוא. ואחר כך ענה ואמר התורה שלי גבוה מאד והיא כולה רוח הקודש ויכולין לידע ממנה עתידות, מכל שכן כשכבר הדבר נעשה, בודאי יכולין למצוא הכל בתוך תורתי וכו' כמבואר שיחה זאת במקום אחר (חיי מוהר"ן מ"ה). אחר כך ביום שני נשמע עוד הפעם שהצדיק הנ"ל נסתלק והתחלתי להיות נבוך בדעתי אולי הוא אמת, והיה לי צער גדול כי ידעתי שרבנו זכרונו לברכה יצטער מאד מאד על זה בלי שיעור.
בתוך כך הלכתי אנה ואנה ונזכרתי הלא הסתלקות הצדיק הנ"ל מרומז בתורתו הקדושה שגילה בליל שבת קודש כי הזכיר שם מענין הסתלקות והעלמת הפאר וכו' וכבר ידענו אצלו שהצדיק הנ"ל נקרא אצלו פאר. וגם דייקא בלילה הזאת שמעתי מפיו הקדוש שמהתורה שלו יכולין לידע עתידות מכל שכן שיכולין למצוא בה מה שכבר נעשה בעולם כנ"ל. ותכף נתחזק בדעתי שהדבר אמת והלכתי ודיברתי עם חברי רבי נפתלי. ותכף הקדים עצמו ואמר בודאי מבואר הסתלקותו בתורתו של רבנו בליל שבת זה. ואז ראינו נפלאות השם איך תורתו הקדושה כלולה מכל מה שנעשה בעולם וכן ראינו כמה פעמים. אבל אף על פי כן נזהרנו כולנו שלא לגלות לרבנו זכרונו לברכה בפה בפרוש. אף על פי שידענו שיודע על פי רוח קדשו, אף על פי כן הדיבור עושה רושם.
אחר כך בליל שבת קודש בפרשת נח ועדיין לא הודיעו לו הסתלקותו של הצדיק הנ"ל. ואז בליל שבת קודש השני הנ"ל ענה ואמר איזה סדרא קורין בשבת זה והשבנו פרשת נח. ענה ואמר, אתחיל לומר תורה בכל שבת. והתחיל ואמר בראשית הוא הספד על נח שהוא הצדיק וכו' כמו שנדפס בסימן הנ"ל, ואז זלגו עיניו דמעות וכל העומדים עליו הורידו דמעות מחמת שכבר ידעו כולם מהסתלקות הצדיק הנ"ל. ואחר כך נמשך עוד איזה זמן ולא הודיעו לו בפרוש, עד שקרא לאיש אחד וציוה עליו שיספר לו מהסתלקות הצדיק הנ"ל והשיב לו הלא אמרו שעדיין אינכם יודעים בזה. וכל בני הבית הזהירו אותי הרבה שלא לגלות לכם. ענה ואמר וכי לא אדע הלא כבר יודעין מזה בארץ ישראל, והאריך אז בשיחה מגודל השבר המר של העולם שנסתלק מהם פאר הדור צדיק קדוש ונורא כזה זכותו יגן עלינו. ואחר כך נודע לי שבאותו הלילה שהבאתי לפניו התורה מענין מחרת יום הכיפורים שנקרא שם ה' אז נסתלק הצדיק הנ"ל, כי התורה ההיא היא מקושרת ומחוברת עם התורה בראשית הסמוכה אחריו, כמבואר למעיין שם. ואז ראיתי והבנתי נפלאות השם איך הכל גלוי לפניו והכל מבואר בתורתו. ואי אפשר לבאר בכתב כל מה שעבר בזה. ויש בזה עוד דברים בגו כי באמת עיקר ההספד הנ"ל הנאמר בהתורה בראשית הנ"ל נאמר על עצמו וכו' אך נסמך על הסתלקות הצדיק הנ"ל כדרכו הנפלא בכל התורות שכולל דברים הרבה בלי שיעור בתורה אחת וכו'. אך כל זה אי אפשר לבאר בכתב.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - לט'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה