במוצאי אותו שבת פרשת נח הנ"ל סיפר לפנינו המעשה של השני בנים שנחלפו (סיפורי מעשיות י"א), ומתחילה דיבר מפ"ב וכו' ואמר לענין זה שיש היכלי התמורות ששם נחלפין לפעמים הנשמות. ואמר שכבר ארע מעשה כזה שהיה מלך שהיתה בביתו שפחה וכו' וסיפר כל המעשה הנ"ל של השני בנים שנחלפו. כי כך היה אצל כל מעשה שהתחלת סיפור כל מעשה היה על ידי שדיברו לפניו מאיזה ענין שעל ידי זה היה לו אתערותא דלתתא לספר אותה המעשה, מחמת שהיה אצלו איזה שייכות וקשר להענין שסיפרו לפניו עם המעשה הקדוש שהיה צריך לגלות כפי השגתו הנוראה. וכן ברוב התורות היה מעין זה שעל פי רוב גילה תורה מעין אותה השיחה שספרו עימו העולם, וכל זה אי אפשר לצייר כי אם מי שהיה עומד אצלו אז והיה לו מוח בקדקדו להסתכל על זה היה רואה נפלאות השם ונוראותיו אצל כל תורה ושיחה שגילה, בפרט אצל המעשיות שגילה, בפרט אצל המעשה הנוראה הגדולה מכולם שהיא המעשה האחרונה של השבעה בעטלערס. ומעט מזה יבואר עוד לקמן במקומו (סימן מ"ב מ"ג).
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - מ'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - מ'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה