ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - מג'

אחר כך הייתי עומד ומצפה שיספר עוד ולא סיפר עד ליל שבת קודש ג' ניסן ואז היה שרוי בצער גדול מחמת שנכדו הילד בן ביתו מרת אדל תחיה היה מוטל על ערש דוי רחמנא ליצלן, והיה מסוכן מאד והיה לו זכרונו לברכה צער גדול מזה, כי ביתו הנ"ל היה לה צער גידול בנים הרבה, וכבר נפטרו אצלה כמה בנות רחמנא ליצלן. וסיפר הוא זכרונו לברכה על השולחן תורה נוראה מענין הצער שלו, אך לא זכיתי לתפסה במוחי. ובתוך הסיפור ענה ואמר היכן אנו עומדים בהמעשה אמרתי אצל המעשה של יום השלישי. ענה ואמר, ביום השלישי חזר ובא זה שהיה כבד פה וכו' וסיפר כל המעשה של יום השלישי שמדבר מהרדיפות של הלב שיש לו שני רדיפות וכו' (וזה היה מעט מענין השיחה של הצער שלו שסיפר מקודם) וגמר המעשה של יום השלישי, ואחר שאמר שנעשו שמחים אמר בזה הלשון: זיי האבין א הילוא גיטאן, ואחר כך תכף סיפר המעשה של יום הרביעי מענין השני ציפורים וכו' וגמר המעשה של יום הרביעי. ותכף ומיד הלך מהשולחן כי כבר ברך ברכת המזון קודם שהתחיל לספר כל הנ"ל.

אחר כך ביום ראשון סיפר המעשה של יום החמישי מענין מועט מחזיק את המרובה. וביום שלישי סיפר המעשה של יום השישי מענין רפואת הבת מלכה. ובכל פעם היה הסיפור על ידי שסיפרו לפניו מקודם איזה עניין השייך לזה כנ"ל. ואחר שגמר המעשה של יום השישי סיפרו לפניו איזה סיפורים מהעולם, ענה ואמר העולם מדברים מהמעשה של יום השביעי. אך אף על פי כן לא סיפרה ולא זכינו לשמעה עוד. ואחר פסח כשנסעתי עימו לאומין אמר שלא נזכה עוד לשמעה עד שיבוא משיח, כנדפס במקומו שם עיין שם. ואחר יום שלישי הנ"ל ישבנו אצלו עד שבת קודש שהוא שבת הגדול ולא סיפר כלל. ובליל שבת הגדול נפטר הילד הנ"ל שהוא נכדו בן ביתו הנ"ל. ומה שעבר בענין זרעו הקדושים אי אפשר לבאר.

ותכף במוצאי שבת נסענו לביתנו וקודם פסח היו אצלו עוד אנשי טפליק וחזרו ושאלו אותו אם יסעו לאומין לקבוע לו הדירה הנ"ל שם, והשיב הן.

{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - מג'}

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים