בליל שבת קודש, שהיא שני דשבועות, אז לבש ה"שטריימל", ואז התחיל להראות פנים מסבירות קצת, וישב על השולחן כדרכו. ואחר גמר הסעודה, אחר ברכת המזון, היה מזמר בעצמו "אתה נגלית" ו"ברוך שמך" וכו' בניגון נפלא ונעים. וישב אחר כך עם קצת אנשים, שנשארו עימו אחר ברכת המזון, ישב עימהם עד אור היום, וגם אני הייתי בתוכם. וכן בסעודת שחרית ישב עימנו בשמחה, כדרכו בכל יום-טוב. וכל בני העיר שלחו משקאות, וחילק להעולם בשמחה. בסעודה שלישית אמר תורה (ליקוטי מוהר"ן סימן ס"ז) והתחיל: ויבן ה' אלקים את הצלע. במוצאי שבת ישבנו עימו עד אור היום. ברוך השם, אשר עזרנו גם בעת צרה הזאת, שנפטרה אשתו הראשונה בערב-שבועות לפנות היום, אף על פי כן לא אבדנו התורה, שהיינו צריכין לקבל. וגם בתוך טרדתו הגדולה, שעבר עליו אז מה שעבר לפי גדולת קדושת נוראות מוחו הקדוש, אף על פי כן ישב עימנו שלושה לילות רצופים, שהיה נעור בכולם עימנו יחד, שהם: ליל ראשון דשבועות וליל שבת-קודש וליל מוצאי-שבת, כי דרכו היה נפלא ונשגב, ובחכמתו וקדושתו הנפלאה לא היה יכול הטריד ולבלבל אותו שם דבר. כי הבנו אז, שצערו וטרדתו אז היה עצום ורב מאד, וכאשר שמענו כמה דיבורים מזה אז מפיו הקדוש, ואף על פי כן לא העבירוהו הטרדה והצער מלעסוק לתיקון נפשותינו גם אז, והפליא חסדו עימנו גם בעת ההיא, כדרכו תמיד. וביום ראשון אחר שבועות, כתבתי התורה, בעזרת השם יתברך, וקבלתי רשות, ודברתי עימו הרבה, ונסעתי משם בשלום ובשמחה:
אחר כך באתי לנעמירוב, ורציתי לכנוס לבית אבי, נרו יאיר, וחרה אפו בי מאד על אשר הייתי בזסלב והשלכתי מנגד כבוד הרבנות דקהילת קודש מאהלוב, שרצה חותני זכרונו לברכה להשאיר אותי במקומו כנ"ל. ולא רצה אבי, נרו יאיר, להניח אותי לכנוס לביתו, והיה לי צער ויסורים מזה, ושבתתי בבית אחותי זכרונה לברכה. אחר שבת נסעתי לברסלב, וישבתי שם משתומם כמה ימים, ולא מצאתי עגלה למאהלוב. ודעתי היה מבולבלת מאד מריבוי היסורים והמניעות, כי לא היה לי למי לפנות, כי אם לישועת השם יתברך. כי רבינו זכרונו לברכה לא היה בביתו, ובבית אבי אין לי מנוחה כנ"ל, וגם לבית חותני קשה לי לחזור, כי אין ליבם עימי על ענין נסיעתי הנ"ל, על כן לא היתה דעתי צלולה כלל. וגודל עוצם היסורים בפרטיות אי אפשר לבאר. ואחר איזה ימים נתישבתי ושכרתי עגלה, ונסעתי למאהלוב, ולא מצאתי חותני וחמותי בביתם, כי כבר נסעו לקרמיניץ כנ"ל, וישבתי במאהלוב עד ראש השנה:
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - כג'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אחר כך באתי לנעמירוב, ורציתי לכנוס לבית אבי, נרו יאיר, וחרה אפו בי מאד על אשר הייתי בזסלב והשלכתי מנגד כבוד הרבנות דקהילת קודש מאהלוב, שרצה חותני זכרונו לברכה להשאיר אותי במקומו כנ"ל. ולא רצה אבי, נרו יאיר, להניח אותי לכנוס לביתו, והיה לי צער ויסורים מזה, ושבתתי בבית אחותי זכרונה לברכה. אחר שבת נסעתי לברסלב, וישבתי שם משתומם כמה ימים, ולא מצאתי עגלה למאהלוב. ודעתי היה מבולבלת מאד מריבוי היסורים והמניעות, כי לא היה לי למי לפנות, כי אם לישועת השם יתברך. כי רבינו זכרונו לברכה לא היה בביתו, ובבית אבי אין לי מנוחה כנ"ל, וגם לבית חותני קשה לי לחזור, כי אין ליבם עימי על ענין נסיעתי הנ"ל, על כן לא היתה דעתי צלולה כלל. וגודל עוצם היסורים בפרטיות אי אפשר לבאר. ואחר איזה ימים נתישבתי ושכרתי עגלה, ונסעתי למאהלוב, ולא מצאתי חותני וחמותי בביתם, כי כבר נסעו לקרמיניץ כנ"ל, וישבתי במאהלוב עד ראש השנה:
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - כג'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה