ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - לז'

בשנת תק"ע אמר בראש השנה התורה תקעו אמונה (ליקוטי תנינא ה') והוא המשך גדול מאד אשר לא נמצא בספריו תורה ארוכה כזאת. ואז היו כמה מעשיות, בתחילה דברנו עימו מענין "המגיני ארץ" שהזכיר המתנגד שלו וכו', גם באותו הראש השנה כשהלך לומר "תשליך" נחלק ונפל הוא זכרונו לברכה ונשאר יושב על הרפש ולכלך בגדו וידו ותכף הביאו לו בגד אחר ומים והחליפו בגדו ורחצו ידו. ולא דיבר על זה מאומה והלך ואמר תשליך סמוך לבית הכנסת כי ראו הנהר משם כי לא היה לו כח לילך להנהר הגדול כדרכו תמיד.

אחר כך אמר התורה תקעו הנ"ל, ושם בסוף התורה הנ"ל הזכיר על פסוק וחמלתי עליהן וכו' שהאדם צריך להשליך עצמו לתוך רפש וטיט וכו' בשביל לעשות רצון השם יתברך ועל ידי זה זוכה להשיג בחינת צדיק וטוב לו וכו' עיין שם הענין הנפלא והנורא הזה היטב, ותבין נפלאות השם איך בכל דבר שארע אצלו היו בו פלאי פלאות:

{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - לז'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים