אחר פסח, בעת שהייתי במאהלוב,הגיע אגרת לפה ברסלב, ומכאן נשלח אלי, שהוא זכרונו לברכה חלש מאד, וביקש מאיתנו והזהיר אותנו להתפלל עליו. אחר כך הגיע אגרת ממנו, שחזר לאיתנו שלא על ידי רפואות גשמיות, ואמר, שתפילות שלנו הועילו לו הרבה.
והנה דרכנו היתה לנסוע אליו תמיד על חג השבועות. ורבנו זכרונו לברכה הבין שיצטרך להתעכב בקהילת-קודש זסלב גם בחג השבועות, וכתב לנו אגרות שלא ירים אחד מאיתנו את רגלו לבוא אליו על שבועות. אבל רבי נפתלי נרו יאיר מנעמירוב שהיה פה בכל פעם וראה את האגרת פה קודם לכל אנשי שלומנו, עמד וכתב לי ולכמה מאנשי-שלומנו וזרז אותנו שאף על פי כן ניסע ונלך לרבנו זכרונו לברכה לקהילת-קודש זסלב. וכן עשו פה ברסלב ואנשי נעמירוב וטפליק ודאשיב וכו' ונסעו לזסלב על שבועות.
ואני הייתי במאהלוב אז, והיתה דעתי חלוקה מאד מאד בענין הנסיעה אליו לקהילת-קודש זסלב, כי היו לי מניעות עצומות בלי שיעור. וידעתי שרבנו זכרונו לברכה כתב שלא לבוא אליו, על כן הלך ליבי הנה והנה איך להתנהג. ובחסדו הגדול והנורא התגבר החשק על המניעה, ונתגברתי ונסעתי לברסלב לנסוע משם לזסלב. ועוצם היסורים והמניעות שהיו לי בבית חותני בנסיעה זאת אי אפשר לבאר. כי חותני זכרונו לברכה היה אז בביתו והיה גדול וחשוב ויקר שם מאד מאד ונאספו אליו מכמה עיירות בעסקי משפט. וגם היה מוכן לנסוע אחר שבועות עם אשתו לקהילת קרמיניץ להנהיג הרבנות שם, ורצה להשאיר אותי בכאן במאהלוב על מקומו. ואני באתי פתאום לביתי והתחלתי להכין עצמי לנסוע לברסלב כנזכר לעיל. ועמדו כולם משתוממים, וזוגתי התחילה לבכות מיד כי כבר ידעה שלא תוכל למנוע אותי בשום אופן. ואני הלכתי לקבל רשות מחותני זכרונו לברכה, והקפיד עלי מאד ורצה למנוע אותי הוא וזוגתו היא חמותי. אבל אני לא השגחתי על דבריהם כלל והלכתי מהם וקבלתי חפצים שלי ונסעתי משם וגם לא היה לי על הוצאות כלל, והזמין לי השם יתברך ברגע קלה שני אנשים שהלוו לי על הוצאות קצת, וגם הזמין לי ברחמיו עגלה מנעמירוב שהיתה צריכה לחזור ביום זה לביתה. והכל היה פתאום בשעה אחת. והייתי אז טרוד ונחפז מאד כי הזמן היה סמוך מאד לשבועות, ואני הייתי מוכרח לנסוע מקודם לברסלב כדי להתחבר עם אנשי שלומנו לנסוע עמהם יחד לזסלב.
והנה גודל חלוקת העצה שהיתה לי אז, ועוצם המניעות והיסורים שהיה לי אז בענין נסיעה זאת אי אפשר לבאר. והשם יתברך עזרני לשבר כל המניעות, ובשעה אחת נגמר בדעתי לנסוע בעת שהיה הזמן קצר מאד לעסוק בנסיעה הזאת. אבל השם יתברך הזמין לי מיד עגלה ומעות על הוצאות קצת. כי תכף כשנתחזקתי בדעתי לנסוע בודאי ויעבור עלי מה, תכף סייעני השם יתברך והזמין לי צרכי נסיעתי. כי כן דרכו יתברך תמיד כי הבא לטהר מסייעין לו, וכל המניעות הם רק מניעות המוח. ואף על פי שנדמה להאדם שיש לו מניעות גדולות באמת שאי אפשר לשברם, אף על פי כן באמת כולם הם רק מניעות המוח. ואם יגביר החשק והרצון כראוי ויכסוף באמת לגמור הדבר שבקדושה בודאי ישבר כל המניעות וכו' (כמבואר אצלנו במקום אחר [ליקוטי מוהר"ן סימן ס"ו]). אבל אני בעניי ראיתי זאת בעיני כמה פעמים בלי שיעור.
ונסעתי עם העגלה שהלכה לנעמירוב ויצאתי ממאהלוב ביום חמישי בערך ב' שעות ויותר אחר חצות היום. ואני הבנתי שאני מוכרח להיות בברסלב על אותו השבת כי ידעתי שתכף אחר שבת יסעו כל החברים מפה לזסלב. והייתי חושב בדעתי איך להתנהג כי העגלה הלכה לנעמירוב ומי יודע אם אוכל להגיע ביום שישי לנעמירוב בעוד היום גדול שאוכל לנסוע עוד מנעמירוב לפה ברסלב על שבת. וגם יהיו לי יסורים מאבי נרו יאיר שאינו מסכים גם כן על ענין נסיעתי זאת, מכל שכן כשאבוא פתאום בערב שבת אחר חצות וארצה ליסע מביתו תיכף, בודאי יקפיד עלי. על כן הייתי מתגעגע מאד שהבעל עגלה ימהר ויחיש מסעהו, באופן שאוכל לחפש אחר איזה עגלה בדרך שתסע עימי לברסלב. כי סמוך לנעמירוב יכולים לעקם הדרך לקהילת ברסלב כדי שלא אצטרך כלל להיות בנעמירוב.
אבל תכף בנסעי ממאהלוב התחילו שוב המניעות שיש בשעת הנסיעה בעצמה, כאשר מתנהג עמנו על פי הרוב שיש הרבה מניעות קודם שמתחילין לנסוע. ואחר כך כשזוכין לשבר אלו המניעות ומתחילין לנסוע, אזי חוזרים ומתגברים מניעות חדשות בענין הנסיעה בעצמה מהבעל עגלה והסוסים ומהעגלה ואופנים וחבליה וכל כליה, וממטר וגשם ורפש וטיט וכיוצא בהם, אשר כמעט לא נמלטה נסיעה אחר ממניעות כאלה וכאלה הרבה, הן בחיים חיותו הקדושים, הן עתה כשאנו נוסעים על ציון קברו הקדוש והנורא מאד.
והנה תכף כשיצאתי ממאהלוב ואני נחפז בדעתי מאד מאד כנזכר לעיל, הסתכלתי וראיתי שהבעל-עגלה נוסע עם עגלה גדולה ואין לו כי אם שני סוסים וזה ידוע שאלו העגלות גדולות אי אפשר להם לילך בזריזות כי אם על ידי ארבעה סוסים ולפחות שלושה. ושאלתי אותו מה זה והשיב שנחלה אצלו סוס אחד בנסיעתו לכאן והשאיר אותו בערך פרסה ומחצה מפה, והנה מחמת זה בודאי נסע עימי לאט לאט וגם גשם התחיל לירד קצת ונסענו עד שבאנו אל הכפר שהשאיר שם סוסו. ותכף הודיעו לנו השמועה טובה מסוסו שכבר מת שם, ובודאי התחיל להצטער הרבה ולחשוב מה לעשות עם העור ועל ידי זה נתעכבנו שם קצת.
ואחר-כך נסע משם בלב נאנח ונעצב. וכבר פנה היום ובודאי נסע לאט כי לא היו לו כי אם שני סוסים בעגלה כזאת. והיה לנו לינת לילה סמוך למאהלוב שתי פרסאות ומחצה ועדיין היינו רחוקים מנעמירוב הרבה בערך שמונה פרסאות. ועמדתי ביום שישי בבוקר בלב נשבר ומבולבל מאד ולא ידעתי מה לעשות. ונסעתי עם הבעל עגלה הנזכר לעיל עד קהילת קודש מארחווע, וכבר היה סמוך לחצות היום ומשם עדיין חמש פרסאות לקהילת נעמירוב. ובעת כניסתי לשם הייתי מצטער הרבה כי הבנתי שקשה לבוא על שבת אפילו לנעמירוב מכל שכן שתהיה שהות לשכור עגלה באמצע הדרך לברסלב כנזכר לעיל. ואם חס ושלום אבוא אחר שבת לברסלב לא יהיה עגלה וחברים לנסוע עמהם לזסלב. והייתי חושב בדעתי מה לעשות כי ראיתי שטוב לפני לשכור בכאן סוסים לנסוע מכאן לברסלב, אבל לא היו לי על הוצאות כל-כך. גם העיר קטנה ועל פי רוב אין נמצאים בכאן סוסים כאלה לנסוע עמהם במהירות כל כך.
וסמוך מאד בכניסתי להעיר בהיותי על הגשר דשם עניתי ואמרתי, ריבונו של עולם הזמן לי בכאן עגלה עם ארבעה סוסים שתסע לברסלב ותקבל אותי בחינם. והבעל עגלה שמע כשאמרתי זאת.
אחר כך נכנסנו להעיר ובאנו לתוך האכסניא והבעל עגלה רצה להתמהמה שם ליתן מספוא לסוסים ואני נטלתי ידי לאכול. ובין הנטילה לברכת המוציא ענה ואמר לי הבעל עגלה, רבי נתן תפילתכם נתקבלה כי הנה בשעה זאת באה עגלה עם ארבעה סוסים הנוסעת לברסלב, והסוחר הנוסע שם בודאי יקבל אתכם בחינם כי היה מכיר אותו והודיע לי מיד מי הוא ונבהלתי מאד. וכן הוה.
ותכף ברכתי ברכת המוציא ויצאתי לחוץ על העגלה שעמדה בסמוך מאד לאכסניא שלי ותכף קיבל אותי בשמחה, ונסעתי עימו מיד לפה ברסלב ובאתי לכאן בעוד היום גדול, וכבר היו כל החברים מוכנים לנסוע ביום ראשון לזסלב ולא היה מקום לקבל אותי. אך תכף שלחו שליח מיוחד לכפר אחד לשכור עגלה בשבילי ובשביל עוד אחד בזול. ונסעתי עמהם יחד ביום ראשון ובאנו לרבנו זכרונו לברכה ביום רביעי וביום חמישי היה ערב שבועות.
וראיתי השגחתו הנפלאה ושהוא יתברך שומע תפילת כל פה, שנתקיימה תפילתי כהויתה שהזמין לי השם ביום שישי עגלה עם ארבעה סוסים בחינם לברסלב כאשר יצא מפי ממש. ברוך השומע תפילות כל פה ברחמים, ומסייע תמיד לכל הבאין לגשת אל הקודש, ברוך הנותן ליעף כח שעזרני עד כה. כי המשכיל יבין מאליו שאי אפשר לבאר בכתב ואפילו פנים אל פנים כל מה שעבר בעניינים כאלה בשלמות. בפרט מניעות וחלוקת העצה שבודאי אי אפשר לבאר כל הסברות שהיו בדעתי למנוע אותי מנסיעה זאת וכיוצא בה. ובפרט שרבנו זכרונו לברכה כתב בעצמו לבלי לנסוע אליו כנזכר לעיל. והמניעות כולם עמדו לפני כחומות ממש מכל הצדדים. והשם יתברך בכוחו הגדול עזרני לדלג על כולם, ולבוא אליו לקהילת-קודש זסלב ולשמוע מפיו הקדוש תורה ולכתבה על הספר לזכות בה את הרבים לדורי דורות. על כן הארכתי קצת לבאר פרט נסיעה זאת למען ידעו דור אחרון המניעות שעברו עלינו ובכוחו הגדול זכינו לשברם.
כי כל מה שכתבתי ממה שעבר עלי, כאלה וכאלה עברו גם על שאר אנשי-שלומנו שרובם ככולם היו להם מניעות עצומות ונוראות מלהתקרב לרבנו זכרונו לברכה, בפרט בתחילתם. ורבים נפלו ונתרחקו על ידי המניעות ואבדו מה שאבדו חבל על דאבדין, ואשרי להנשארים שהתגברו והתחזקו ושברו כל המניעות, ונתדבקו ברבנו זכרונו לברכה וזכו להם וכו' ולדורותם ולכל בני ישראל לעולמי עד ולנצח נצחים.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - כ'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
והנה דרכנו היתה לנסוע אליו תמיד על חג השבועות. ורבנו זכרונו לברכה הבין שיצטרך להתעכב בקהילת-קודש זסלב גם בחג השבועות, וכתב לנו אגרות שלא ירים אחד מאיתנו את רגלו לבוא אליו על שבועות. אבל רבי נפתלי נרו יאיר מנעמירוב שהיה פה בכל פעם וראה את האגרת פה קודם לכל אנשי שלומנו, עמד וכתב לי ולכמה מאנשי-שלומנו וזרז אותנו שאף על פי כן ניסע ונלך לרבנו זכרונו לברכה לקהילת-קודש זסלב. וכן עשו פה ברסלב ואנשי נעמירוב וטפליק ודאשיב וכו' ונסעו לזסלב על שבועות.
ואני הייתי במאהלוב אז, והיתה דעתי חלוקה מאד מאד בענין הנסיעה אליו לקהילת-קודש זסלב, כי היו לי מניעות עצומות בלי שיעור. וידעתי שרבנו זכרונו לברכה כתב שלא לבוא אליו, על כן הלך ליבי הנה והנה איך להתנהג. ובחסדו הגדול והנורא התגבר החשק על המניעה, ונתגברתי ונסעתי לברסלב לנסוע משם לזסלב. ועוצם היסורים והמניעות שהיו לי בבית חותני בנסיעה זאת אי אפשר לבאר. כי חותני זכרונו לברכה היה אז בביתו והיה גדול וחשוב ויקר שם מאד מאד ונאספו אליו מכמה עיירות בעסקי משפט. וגם היה מוכן לנסוע אחר שבועות עם אשתו לקהילת קרמיניץ להנהיג הרבנות שם, ורצה להשאיר אותי בכאן במאהלוב על מקומו. ואני באתי פתאום לביתי והתחלתי להכין עצמי לנסוע לברסלב כנזכר לעיל. ועמדו כולם משתוממים, וזוגתי התחילה לבכות מיד כי כבר ידעה שלא תוכל למנוע אותי בשום אופן. ואני הלכתי לקבל רשות מחותני זכרונו לברכה, והקפיד עלי מאד ורצה למנוע אותי הוא וזוגתו היא חמותי. אבל אני לא השגחתי על דבריהם כלל והלכתי מהם וקבלתי חפצים שלי ונסעתי משם וגם לא היה לי על הוצאות כלל, והזמין לי השם יתברך ברגע קלה שני אנשים שהלוו לי על הוצאות קצת, וגם הזמין לי ברחמיו עגלה מנעמירוב שהיתה צריכה לחזור ביום זה לביתה. והכל היה פתאום בשעה אחת. והייתי אז טרוד ונחפז מאד כי הזמן היה סמוך מאד לשבועות, ואני הייתי מוכרח לנסוע מקודם לברסלב כדי להתחבר עם אנשי שלומנו לנסוע עמהם יחד לזסלב.
והנה גודל חלוקת העצה שהיתה לי אז, ועוצם המניעות והיסורים שהיה לי אז בענין נסיעה זאת אי אפשר לבאר. והשם יתברך עזרני לשבר כל המניעות, ובשעה אחת נגמר בדעתי לנסוע בעת שהיה הזמן קצר מאד לעסוק בנסיעה הזאת. אבל השם יתברך הזמין לי מיד עגלה ומעות על הוצאות קצת. כי תכף כשנתחזקתי בדעתי לנסוע בודאי ויעבור עלי מה, תכף סייעני השם יתברך והזמין לי צרכי נסיעתי. כי כן דרכו יתברך תמיד כי הבא לטהר מסייעין לו, וכל המניעות הם רק מניעות המוח. ואף על פי שנדמה להאדם שיש לו מניעות גדולות באמת שאי אפשר לשברם, אף על פי כן באמת כולם הם רק מניעות המוח. ואם יגביר החשק והרצון כראוי ויכסוף באמת לגמור הדבר שבקדושה בודאי ישבר כל המניעות וכו' (כמבואר אצלנו במקום אחר [ליקוטי מוהר"ן סימן ס"ו]). אבל אני בעניי ראיתי זאת בעיני כמה פעמים בלי שיעור.
ונסעתי עם העגלה שהלכה לנעמירוב ויצאתי ממאהלוב ביום חמישי בערך ב' שעות ויותר אחר חצות היום. ואני הבנתי שאני מוכרח להיות בברסלב על אותו השבת כי ידעתי שתכף אחר שבת יסעו כל החברים מפה לזסלב. והייתי חושב בדעתי איך להתנהג כי העגלה הלכה לנעמירוב ומי יודע אם אוכל להגיע ביום שישי לנעמירוב בעוד היום גדול שאוכל לנסוע עוד מנעמירוב לפה ברסלב על שבת. וגם יהיו לי יסורים מאבי נרו יאיר שאינו מסכים גם כן על ענין נסיעתי זאת, מכל שכן כשאבוא פתאום בערב שבת אחר חצות וארצה ליסע מביתו תיכף, בודאי יקפיד עלי. על כן הייתי מתגעגע מאד שהבעל עגלה ימהר ויחיש מסעהו, באופן שאוכל לחפש אחר איזה עגלה בדרך שתסע עימי לברסלב. כי סמוך לנעמירוב יכולים לעקם הדרך לקהילת ברסלב כדי שלא אצטרך כלל להיות בנעמירוב.
אבל תכף בנסעי ממאהלוב התחילו שוב המניעות שיש בשעת הנסיעה בעצמה, כאשר מתנהג עמנו על פי הרוב שיש הרבה מניעות קודם שמתחילין לנסוע. ואחר כך כשזוכין לשבר אלו המניעות ומתחילין לנסוע, אזי חוזרים ומתגברים מניעות חדשות בענין הנסיעה בעצמה מהבעל עגלה והסוסים ומהעגלה ואופנים וחבליה וכל כליה, וממטר וגשם ורפש וטיט וכיוצא בהם, אשר כמעט לא נמלטה נסיעה אחר ממניעות כאלה וכאלה הרבה, הן בחיים חיותו הקדושים, הן עתה כשאנו נוסעים על ציון קברו הקדוש והנורא מאד.
והנה תכף כשיצאתי ממאהלוב ואני נחפז בדעתי מאד מאד כנזכר לעיל, הסתכלתי וראיתי שהבעל-עגלה נוסע עם עגלה גדולה ואין לו כי אם שני סוסים וזה ידוע שאלו העגלות גדולות אי אפשר להם לילך בזריזות כי אם על ידי ארבעה סוסים ולפחות שלושה. ושאלתי אותו מה זה והשיב שנחלה אצלו סוס אחד בנסיעתו לכאן והשאיר אותו בערך פרסה ומחצה מפה, והנה מחמת זה בודאי נסע עימי לאט לאט וגם גשם התחיל לירד קצת ונסענו עד שבאנו אל הכפר שהשאיר שם סוסו. ותכף הודיעו לנו השמועה טובה מסוסו שכבר מת שם, ובודאי התחיל להצטער הרבה ולחשוב מה לעשות עם העור ועל ידי זה נתעכבנו שם קצת.
ואחר-כך נסע משם בלב נאנח ונעצב. וכבר פנה היום ובודאי נסע לאט כי לא היו לו כי אם שני סוסים בעגלה כזאת. והיה לנו לינת לילה סמוך למאהלוב שתי פרסאות ומחצה ועדיין היינו רחוקים מנעמירוב הרבה בערך שמונה פרסאות. ועמדתי ביום שישי בבוקר בלב נשבר ומבולבל מאד ולא ידעתי מה לעשות. ונסעתי עם הבעל עגלה הנזכר לעיל עד קהילת קודש מארחווע, וכבר היה סמוך לחצות היום ומשם עדיין חמש פרסאות לקהילת נעמירוב. ובעת כניסתי לשם הייתי מצטער הרבה כי הבנתי שקשה לבוא על שבת אפילו לנעמירוב מכל שכן שתהיה שהות לשכור עגלה באמצע הדרך לברסלב כנזכר לעיל. ואם חס ושלום אבוא אחר שבת לברסלב לא יהיה עגלה וחברים לנסוע עמהם לזסלב. והייתי חושב בדעתי מה לעשות כי ראיתי שטוב לפני לשכור בכאן סוסים לנסוע מכאן לברסלב, אבל לא היו לי על הוצאות כל-כך. גם העיר קטנה ועל פי רוב אין נמצאים בכאן סוסים כאלה לנסוע עמהם במהירות כל כך.
וסמוך מאד בכניסתי להעיר בהיותי על הגשר דשם עניתי ואמרתי, ריבונו של עולם הזמן לי בכאן עגלה עם ארבעה סוסים שתסע לברסלב ותקבל אותי בחינם. והבעל עגלה שמע כשאמרתי זאת.
אחר כך נכנסנו להעיר ובאנו לתוך האכסניא והבעל עגלה רצה להתמהמה שם ליתן מספוא לסוסים ואני נטלתי ידי לאכול. ובין הנטילה לברכת המוציא ענה ואמר לי הבעל עגלה, רבי נתן תפילתכם נתקבלה כי הנה בשעה זאת באה עגלה עם ארבעה סוסים הנוסעת לברסלב, והסוחר הנוסע שם בודאי יקבל אתכם בחינם כי היה מכיר אותו והודיע לי מיד מי הוא ונבהלתי מאד. וכן הוה.
ותכף ברכתי ברכת המוציא ויצאתי לחוץ על העגלה שעמדה בסמוך מאד לאכסניא שלי ותכף קיבל אותי בשמחה, ונסעתי עימו מיד לפה ברסלב ובאתי לכאן בעוד היום גדול, וכבר היו כל החברים מוכנים לנסוע ביום ראשון לזסלב ולא היה מקום לקבל אותי. אך תכף שלחו שליח מיוחד לכפר אחד לשכור עגלה בשבילי ובשביל עוד אחד בזול. ונסעתי עמהם יחד ביום ראשון ובאנו לרבנו זכרונו לברכה ביום רביעי וביום חמישי היה ערב שבועות.
וראיתי השגחתו הנפלאה ושהוא יתברך שומע תפילת כל פה, שנתקיימה תפילתי כהויתה שהזמין לי השם ביום שישי עגלה עם ארבעה סוסים בחינם לברסלב כאשר יצא מפי ממש. ברוך השומע תפילות כל פה ברחמים, ומסייע תמיד לכל הבאין לגשת אל הקודש, ברוך הנותן ליעף כח שעזרני עד כה. כי המשכיל יבין מאליו שאי אפשר לבאר בכתב ואפילו פנים אל פנים כל מה שעבר בעניינים כאלה בשלמות. בפרט מניעות וחלוקת העצה שבודאי אי אפשר לבאר כל הסברות שהיו בדעתי למנוע אותי מנסיעה זאת וכיוצא בה. ובפרט שרבנו זכרונו לברכה כתב בעצמו לבלי לנסוע אליו כנזכר לעיל. והמניעות כולם עמדו לפני כחומות ממש מכל הצדדים. והשם יתברך בכוחו הגדול עזרני לדלג על כולם, ולבוא אליו לקהילת-קודש זסלב ולשמוע מפיו הקדוש תורה ולכתבה על הספר לזכות בה את הרבים לדורי דורות. על כן הארכתי קצת לבאר פרט נסיעה זאת למען ידעו דור אחרון המניעות שעברו עלינו ובכוחו הגדול זכינו לשברם.
כי כל מה שכתבתי ממה שעבר עלי, כאלה וכאלה עברו גם על שאר אנשי-שלומנו שרובם ככולם היו להם מניעות עצומות ונוראות מלהתקרב לרבנו זכרונו לברכה, בפרט בתחילתם. ורבים נפלו ונתרחקו על ידי המניעות ואבדו מה שאבדו חבל על דאבדין, ואשרי להנשארים שהתגברו והתחזקו ושברו כל המניעות, ונתדבקו ברבנו זכרונו לברכה וזכו להם וכו' ולדורותם ולכל בני ישראל לעולמי עד ולנצח נצחים.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - כ'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה