בשנת תקס"ו הנ"ל רקד רבינו זכרונו לברכה אחר התורה "ויהי הם מריקים שקיהם" (ליקוטי מוהר"ן סימן י"ז).
בשנה הנ"ל אחר כל הימים טובים בסמוך בתחילת החורף ציוה עלי להתחיל לכתוב מה שאני מחדש, וכן עשיתי.
אחר פסח שלח אותי לר' יהושוע מזורין עליו השלום עם קוויטל כתוב בשמות בכתב ידו הקדושה ליתן לו, כי רבי יהושוע הנ"ל היה חולה. ואמר רבינו זכרונו לברכה שימות וצריכין לעשות לו טובה בעולם הבא, על כן שלח אותי עם הקוויטל הנ"ל. ונסעתי אליו ומסרתי לו הכתב הנ"ל ופקודת רבינו זכרונו לברכה שיקח בדעתו ומוחו שהם הנשמה, כי הנשמה היא הדעת שבמוח כמו שמבואר בספריו הקדושים (ליקוטי מוהר"ן ל"ה) יהיה טובה גדולה לפניו. גם אמר לי שאצוה לו שיחשוב את רבינו זכרונו לברכה בדעתו בכל יום עד שיסתלק, וכן עשיתי. ואמר לי רבינו זכרונו לברכה שזיכה אותי במצוה בשליחות הזאת לרבי יהושוע הנ"ל.
גם באותו החורף בשנת תקס"ו הנ"ל זכיתי לכתוב לפניו הספר הנשרף הנ"ל וכו'. ואחר כך אחר פסח אמר לי זיכיתי אותך במצוה רבה שכתבת הספר הנ"ל. ואמר הספר שלך כבר התחיל לעשות איזה עשיה בעולם. אך הזהיר אותי הרבה להתפלל על התינוק שלו שהוא הילד הקדוש שלמה אפרים זכרונו לברכה. וגם להאיש שמסר בידו הספר הנ"ל ציוה והזהיר למען השם שיתפלל על התינוק הנ"ל, כי ידע שיקחו עצמם על התינוק הנ"ל. ובעוונותינו הרבים לא הועילו תפילותינו, ונפטר הילד אחר שבועות באותו הקיץ. ובענין זה יש מעשיות הרבה ומעט דמעט יתבארו במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן סימן כ"ח, קנ"א), המקום ינחם אותו ואותנו וכל ישראל מצרה ושבר הגדול הזה שהיה בעולם. כאשר אמר בפירוש וינחם אותנו בכפליים, ויביא לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן:
אמר המעתיק ראיתי להעתיק מה שמצאתי באמתחת הכתבים וזה לשונו: סמוך לפטירת הילד הקדוש והנורא של אדוננו מורנו ורבינו זכרונו לברכה, היינו אצלו על העליה שהיה על ביתו. וסיפר עמנו מענין גודל צערו ויסוריו הגדולים והעצומים שיש לו מכל צד ומצדי צדדים. וסיפר קצת בענין זה שיש לו יסורים רבים וגדולים מאד מבפנים ומבחוץ, דהיינו שהוא עצמו יש לו יסורים גדולים ועצומים כי יש לו חולאת קשה וכאב גדול ויסורים גדולים בגוף וגם בתוך וכו'. וכן מבחוץ היו לו יסורים עצומים מעוצם המחלוקת הגדול שהיה עליו כל ימיו חינם על לא דבר, ויחפאו עליו דברים אשר לא כן אשר בדו מליבם אשר לא עלו על ליבו ודעתו כלל. וחוץ שאר היסורים מכל הצדדים, שהיו לו בכל עת, כי היה מלא יסורים וכו'. ובתוך דבריו ענה ואמר, מה אתם יודעים מה גדול ועצום השבר הזה שהיה בעולם ענין הסתלקות הילד הנ"ל, כל לבבי נשבר וניתק ממקומו. והתחילו הדמעות הקדושים לירד על לחייו. ותכף ומיד ברחנו מלפניו מעוצם הבושה שנפל עלינו על שראינו בכייתו בפנינו, ונדמה לנו כאילו נהפך כל העולם ונחרב. ואחר כך ביום שאחריו יום שישי ערב שבת קודש אמר לנו שאלמלא לא ירדנו תיכף היה מספר לנו דבר יפה מאד (וואלט איך אייך גיווען דער ציילט שיינס) ואמר ביום שישי שאחריו תורה נפלאה (היינו מאמר ויאמר בועז סימן ס"ה). גם באותו העת אמר התורה על פסוק מבכי נהרות חיבש (ליקוטי מוהר"ן סימן רס"ב) שקודם הוא מגלה תורה הוא בוכה תמיד וכו' ואחר כך (נראה שחסר סיום השיחה הזאת):
עוד מצאתי כתוב שם וזה לשונו, ביום ראשון הסמוך נסע מפה על האוקריינע והיינו מלוין אותו עד שיצא מלאדיזין. ושם כשיצא מלאדיזין ישבנו על העגלה שלו ואז בדרך הנסיעה גילה לנו סוד הנכתב כאן דברים אשר לא נשמעו מעולם וכו' (היינו כל סדר ביאת הגואל-צדק הנ"ל ונכתב שם הענין ברמיזא בעלמא ובדרך נוטריקון וראשי-תיבות ומזהיר מאד שלא להעתיק זה הקונטרס הנקרא מגילת סתרים ומכל-שכן שלא להדפיסו, אף על פי שנכתב ברמיזה גם זה חלילה לגלות וכו') וסיים.
והרבה נשכח מיד ולא נכתב כלל. כי סיפור ענין זה שהה בערך שני שעות וציוה, שלא לדבר מזה ולכתוב ברמז ותכף נשכח הרוב כי לא נכתב מיד. אחר כך כתוב שם מה ששמעו עוד הפעם בענין זה ביום שישי ערב שבת קודש ח' מנחם-אב שנת תקס"ט פה ברסלב וכו' וסיים שם, אחר שסיפר פעם הראשון ענין הנ"ל. אחר כך בא עלינו שמחה גדול מאד והוא זכרונו לברכה נסע לדרכו. אחר כך כשבא לביתו דיברנו עימו שהיה לנו שמחה גדולה אז, ואמר שגם הוא נעשה שמח מאד אחר הסיפור הנ"ל. ואמרתי לא אמת שטוב ויפה הדבר מאד, אך מתי יהיה זאת. ענה ואמר אבל הסיפור בעצמו מזה הוא דבר גדול מאד כשבא ענין זה לתוך שיחה בזה העולם מה שהיה גנוז בחדרי חדרים, זה בעצמו הוא דבר גדול מאד. אשריינו שזכינו לשמוע דברים גנוזים כאלה אשר לא נשמעו מעולם (עד כאן העתקתי מכתיבת ידו הנ"ל.) (ואחר הסתלקותו הקדושה של הרב רבי נתן זכרונו לברכה בימים לא כבירים נגנבו ונאבדו הכתבים הקדושים של מגילת סתרים הנ"ל ועדיין לא נודע מקומם איו וחבל על דאבדין וכו'):
בשנת תקס"ו הנ"ל אחר שנפטר התינוק הנ"ל נסע לדרך למדודיבקע וסביבותיה, ושם התחיל לספר מעשה ראשונה שבסיפורי מעשיות וכשבא מהדרך הייתי אצלו וחזר וסיפר לפנינו אותה המעשה, ואמר, בדרך ספרתי מעשה וכו' כנדפס שם בספר סיפורי מעשיות.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - יא'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
בשנה הנ"ל אחר כל הימים טובים בסמוך בתחילת החורף ציוה עלי להתחיל לכתוב מה שאני מחדש, וכן עשיתי.
אחר פסח שלח אותי לר' יהושוע מזורין עליו השלום עם קוויטל כתוב בשמות בכתב ידו הקדושה ליתן לו, כי רבי יהושוע הנ"ל היה חולה. ואמר רבינו זכרונו לברכה שימות וצריכין לעשות לו טובה בעולם הבא, על כן שלח אותי עם הקוויטל הנ"ל. ונסעתי אליו ומסרתי לו הכתב הנ"ל ופקודת רבינו זכרונו לברכה שיקח בדעתו ומוחו שהם הנשמה, כי הנשמה היא הדעת שבמוח כמו שמבואר בספריו הקדושים (ליקוטי מוהר"ן ל"ה) יהיה טובה גדולה לפניו. גם אמר לי שאצוה לו שיחשוב את רבינו זכרונו לברכה בדעתו בכל יום עד שיסתלק, וכן עשיתי. ואמר לי רבינו זכרונו לברכה שזיכה אותי במצוה בשליחות הזאת לרבי יהושוע הנ"ל.
גם באותו החורף בשנת תקס"ו הנ"ל זכיתי לכתוב לפניו הספר הנשרף הנ"ל וכו'. ואחר כך אחר פסח אמר לי זיכיתי אותך במצוה רבה שכתבת הספר הנ"ל. ואמר הספר שלך כבר התחיל לעשות איזה עשיה בעולם. אך הזהיר אותי הרבה להתפלל על התינוק שלו שהוא הילד הקדוש שלמה אפרים זכרונו לברכה. וגם להאיש שמסר בידו הספר הנ"ל ציוה והזהיר למען השם שיתפלל על התינוק הנ"ל, כי ידע שיקחו עצמם על התינוק הנ"ל. ובעוונותינו הרבים לא הועילו תפילותינו, ונפטר הילד אחר שבועות באותו הקיץ. ובענין זה יש מעשיות הרבה ומעט דמעט יתבארו במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן סימן כ"ח, קנ"א), המקום ינחם אותו ואותנו וכל ישראל מצרה ושבר הגדול הזה שהיה בעולם. כאשר אמר בפירוש וינחם אותנו בכפליים, ויביא לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן:
אמר המעתיק ראיתי להעתיק מה שמצאתי באמתחת הכתבים וזה לשונו: סמוך לפטירת הילד הקדוש והנורא של אדוננו מורנו ורבינו זכרונו לברכה, היינו אצלו על העליה שהיה על ביתו. וסיפר עמנו מענין גודל צערו ויסוריו הגדולים והעצומים שיש לו מכל צד ומצדי צדדים. וסיפר קצת בענין זה שיש לו יסורים רבים וגדולים מאד מבפנים ומבחוץ, דהיינו שהוא עצמו יש לו יסורים גדולים ועצומים כי יש לו חולאת קשה וכאב גדול ויסורים גדולים בגוף וגם בתוך וכו'. וכן מבחוץ היו לו יסורים עצומים מעוצם המחלוקת הגדול שהיה עליו כל ימיו חינם על לא דבר, ויחפאו עליו דברים אשר לא כן אשר בדו מליבם אשר לא עלו על ליבו ודעתו כלל. וחוץ שאר היסורים מכל הצדדים, שהיו לו בכל עת, כי היה מלא יסורים וכו'. ובתוך דבריו ענה ואמר, מה אתם יודעים מה גדול ועצום השבר הזה שהיה בעולם ענין הסתלקות הילד הנ"ל, כל לבבי נשבר וניתק ממקומו. והתחילו הדמעות הקדושים לירד על לחייו. ותכף ומיד ברחנו מלפניו מעוצם הבושה שנפל עלינו על שראינו בכייתו בפנינו, ונדמה לנו כאילו נהפך כל העולם ונחרב. ואחר כך ביום שאחריו יום שישי ערב שבת קודש אמר לנו שאלמלא לא ירדנו תיכף היה מספר לנו דבר יפה מאד (וואלט איך אייך גיווען דער ציילט שיינס) ואמר ביום שישי שאחריו תורה נפלאה (היינו מאמר ויאמר בועז סימן ס"ה). גם באותו העת אמר התורה על פסוק מבכי נהרות חיבש (ליקוטי מוהר"ן סימן רס"ב) שקודם הוא מגלה תורה הוא בוכה תמיד וכו' ואחר כך (נראה שחסר סיום השיחה הזאת):
עוד מצאתי כתוב שם וזה לשונו, ביום ראשון הסמוך נסע מפה על האוקריינע והיינו מלוין אותו עד שיצא מלאדיזין. ושם כשיצא מלאדיזין ישבנו על העגלה שלו ואז בדרך הנסיעה גילה לנו סוד הנכתב כאן דברים אשר לא נשמעו מעולם וכו' (היינו כל סדר ביאת הגואל-צדק הנ"ל ונכתב שם הענין ברמיזא בעלמא ובדרך נוטריקון וראשי-תיבות ומזהיר מאד שלא להעתיק זה הקונטרס הנקרא מגילת סתרים ומכל-שכן שלא להדפיסו, אף על פי שנכתב ברמיזה גם זה חלילה לגלות וכו') וסיים.
והרבה נשכח מיד ולא נכתב כלל. כי סיפור ענין זה שהה בערך שני שעות וציוה, שלא לדבר מזה ולכתוב ברמז ותכף נשכח הרוב כי לא נכתב מיד. אחר כך כתוב שם מה ששמעו עוד הפעם בענין זה ביום שישי ערב שבת קודש ח' מנחם-אב שנת תקס"ט פה ברסלב וכו' וסיים שם, אחר שסיפר פעם הראשון ענין הנ"ל. אחר כך בא עלינו שמחה גדול מאד והוא זכרונו לברכה נסע לדרכו. אחר כך כשבא לביתו דיברנו עימו שהיה לנו שמחה גדולה אז, ואמר שגם הוא נעשה שמח מאד אחר הסיפור הנ"ל. ואמרתי לא אמת שטוב ויפה הדבר מאד, אך מתי יהיה זאת. ענה ואמר אבל הסיפור בעצמו מזה הוא דבר גדול מאד כשבא ענין זה לתוך שיחה בזה העולם מה שהיה גנוז בחדרי חדרים, זה בעצמו הוא דבר גדול מאד. אשריינו שזכינו לשמוע דברים גנוזים כאלה אשר לא נשמעו מעולם (עד כאן העתקתי מכתיבת ידו הנ"ל.) (ואחר הסתלקותו הקדושה של הרב רבי נתן זכרונו לברכה בימים לא כבירים נגנבו ונאבדו הכתבים הקדושים של מגילת סתרים הנ"ל ועדיין לא נודע מקומם איו וחבל על דאבדין וכו'):
בשנת תקס"ו הנ"ל אחר שנפטר התינוק הנ"ל נסע לדרך למדודיבקע וסביבותיה, ושם התחיל לספר מעשה ראשונה שבסיפורי מעשיות וכשבא מהדרך הייתי אצלו וחזר וסיפר לפנינו אותה המעשה, ואמר, בדרך ספרתי מעשה וכו' כנדפס שם בספר סיפורי מעשיות.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - יא'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה