ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - לה'

אחר כך הגיע שבועות ואז חזרו ונתגלגלו עלי מחדש מניעות עצומות מאד מאד מלהיות על שבועות. וכל עיקר הבלבול דעת שלי היה שהסיתו אותי, שאשאל את פי רבנו זכרונו לברכה בעצמו אם להיות אצלו על שבועות ולבלי להסתכל על מניעות כאלה, אם לאו. ואם הייתי שואל אותו בודאי לא היה מניח אותי להיות אצלו על שבועות בשום אופן. כי כן היה דרכו זכרונו לברכה שאף על פי שהיה חפץ שישבר האדם כל המניעות שבעולם ולבוא אצלו, אף על פי כן כששאלו אות על דבר שהיו צריכין מסירת נפש לזה להיות אצלו ולשבר מניעות גדולות, היה מדחה את האדם ואמר לו שלא יהיה אצלו, והזהיר אותו שלא ימסור נפשו כל כך בשביל להיות אצלו. ואמר שיש לו כמה טעמים על זה. ומחמת זה נדחו כמה בני אדם מלהיות אצלו. כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ועוד היו לו טעמים הרבה על זה ואני ידעתי כל זאת מכבר.

אבל אז קודם שבועות הנ"ל התגברו כנגדי המניעות בהתגברות ובהתפשטות חזק כל כך עד שעלה על דעתי לשאול אותו זכרונו לברכה בעצמו מה לעשות, ואז היה הוא בעצמו בודאי מונע אותי מאד מלהיות אצלו כנ"ל. אבל השם יתברך חיזק לבבי וגם חברי רבי נפתלי חיזק אותי הרבה ונזהרתי מאד מאד מלדבר עם רבנו זכרונו לברכה כלל מזה. והיה בדעתי לבלי לנסוע לכאן עד סמוך לשבועות מאד כי אולי יודע לרבנו זכרונו לברכה ממילא שלא על ידי, ויכול להיות גם כן שיחזיר אותי לביתי כאשר ארע לי בשנה הראשונה שנתקרבתי אליו, שמעוצם המניעות שהיו כנגדי החזיר אותי על שבועות לביתי ואמר לענין זה מוטב שיתחלל שבת אחת וכו'. על כן היה בדעתי לבלי לבוא לפניו עד סמוך לשבועות מאד, כדי שלא יהיה פנאי עוד להשי אותי לביתי. אך גם בביתי לא יכולתי להיות מעוצם המניעות שהיו לי אז, והיו לי יסורים רבים מכל בני ביתי ומכל בית אבי ומכל בני העיר. והוכרחתי לנסוע איזה ימים קודם שבועות לכאן לרבנו זכרונו לברכה אך נזהרתי מאד מאד שלא יתודע הדבר לרבנו זכרונו לברכה.

ואז חל שבועות ביום ראשון, ובערב שבת קודש שלפני שבועות סמוך לערב נודע הדבר לרבנו זכרונו לברכה מפי אחרים שיש לי עתה מניעות ויסורים כאלה. וכשהגיע סמוך לפנות היום נכנסתי אליו זכרונו לברכה כי ידעתי שעתה אי אפשר שיחזיר אותי לביתי כי כבר פנה היום. והתחיל הוא זכרונו לברכה לדבר עימי בצחות לשונו הקדוש ואמר לי: לא ידעתי כלל שיש לך עתה מניעות כאלה. אילו הייתי יודע בודאי היית מוכרח לחזור לביתך ולא היה מועיל שום דבר רק היית מוכרח לשוב לביתך. אך עתה שכבר אתה בכאן, סוף כל סוף כשנפטרין מכל מה שעובר על האדם אזי בודאי ענין זה טוב יותר מן הכל. (ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: אז מע קומט אלדינג איבער איז דאס פארט בעסער).

וזכיתי להיות אצלו על שבועות ושמעתי התורה הנוראה ואת העורבים צויתי (ליקוטי תנינא ד'), וכתבתי אותה בעזרת השם יתברך. ובענין זה יש הרבה לספר איך היה מתנהג עם אנשיו בעניינים כאלה כשהיו שואלים אותו על עסק זה כנ"ל שיש בו מסירת נפש שהיה מונע את האדם אף על פי שבאמת היה חפץ מאד שיהיה אצלו. ואמר בפרוש כששואל אותי אני מוכרח להשיבו כך. ויש בענין זה מעשיות נפלאים מה שעברו על כמה מאנשי שלומנו בעניינים האלה.

{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - לה'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים