והנה ביום ראשון הנ"ל התחלתי לעסוק בצרכי הנסיעה ולא היו בעלי עגלות מצויים אז וזה היה מניעה להנסיעה. גם ביתו מרת אדל תחיה שהיתה פה מאנה מאד ולא היתה מרוצה כלל שיסע לאומין, והוא זכרונו לברכה לא רצה להתעקש על שום דבר. אך ראיתי והבנתי שבאמת רצונו חזק שיסע לאומין והלכתי ושכרתי עגלה בסך מרובה יותר מהראוי ונסעתי עימו מפה לאומין ויצאנו מפה ביום שלישי בבוקר שהיה ד' אייר תק"ע והוא זכרונו לברכה כבר התפלל שחרית ושתה קאווע ואני לא התפללתי עדיין והוכרחתי להתפלל על העגלה, וישבנו עימו אני והאיש בא מטפליק ומשרתו, ותכף שיצא מפה התחיל לדבר עימי ואמר שטוב ונכון שניסע מפה כי אם לא היה נשרף ביתו וכו' כמבואר שיחה זאת במקום אחר (חיי מוהר"ן קפ"ו), ואחר כך פגענו סמוך ללאדיזין את רבי מאיר מטפליק שהוא היה בעצמו באומין על אודות הדירה הנ"ל לקבוע לו כנ"ל, וסיפר לו רבי מאיר הנ"ל איך הם משתוקקים שם שיבוא לשם, ענה ואמר הלא הכל שלנו כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם הלא נוסעים כאן וכו' כמבואר שיחה זאת ברמז במקום אחר (שם קפ"ה), והפליג מאד מאד בדברי צחות אלו שאמר אז ואמר, תכף שיצא מברסלב בא על דעתו דברי צחות אלו, ותכף שנתגלה לו זאת נתבהל מאד מאד מגדולות נפלאות הנהגת הבורא יתברך שמו, אך לא רצה לדבר מזה ולגלות זאת עד שבא כנגדו האיש הנ"ל, ועל ידו נסתבב הדבר להוציא מכח אל הפועל לדבר דיבורים אלו ואמר, כך השם יתברך מנהיג העולם וכו'.
{ימי מוהרנ"ת - חלק ראשון - מז'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה